השיטה הפסיכולוגית שלא רוצים שתכירו: מה זה NLP?

בעולם מדעי הגוף והנפש יש לא מעט ענפים שנחשבים ליוצאי דופן ושנויים במחלוקת, כמו עשבים שוטים שצמחו במקרה צמוד לעץ ואינם שייכים אליו. בשנים האחרונות, אחד הענפים המרכזיים מסוג זה הוא NLP – מעין תורה שעוסקת בשינוי התנהגות באמצעות שימוש בשפה מסוימת. ביקשנו מקלוד להסביר לנו מה זה ולמה זה מעורר כל כך הרבה דיונים סוערים ברשת ומחוצה לה.

מה זה בעצם NLP?

NLP הם ראשי תיבות של Neuro-Linguistic Programming, או בתרגום העברי המקובל (לפי ויקיפדיה) ניתוב לשוני פיזיולוגי. הטכניקה פותחה בשנות השבעים של המאה הקודמת על ידי ריצ'רד בנדלר, מתמטיקאי ומתכנת מחשבים, וג'ון גרינדר, פרופסור לבלשנות באוניברסיטת קליפורניה. השיטה מנסה לקשר בין תהליכים נוירולוגיים ("נוירו"), שפה ("לשוני"), ודפוסי התנהגות שנלמדו מניסיון ("תכנות").

הרעיון הבסיסי של NLP הוא שאפשר לזהות דפוסי הצלחה של אנשים שמשפיעים על אחרים, לנתח אותם, וללמד אותם. השיטה טוענת שחשיבה, שפה והתנהגות קשורים זה לזה, ושעל ידי שינוי אחד מהם אפשר להשפיע על היתר. לכן, היא גורסת, שימוש בשפה מסוימת יכול לעזור לאנשים שמשתמשים בה להצליח, בין היתר ע"י השפעה לא-מודעת על אלה שבסביבתם.

הטכניקות והיישומים

NLP כולל מגוון טכניקות שמטרתן לשנות דפוסי חשיבה והתנהגות. בין הטכניקות הפופולריות:

"עיגון" (Anchoring) – קישור בין מצב רגשי חיובי לגירוי חיצוני;

"מידול" (Modeling) – חיקוי של דפוסי התנהגות של אנשים מצליחים;

"מסגור מחדש" (Reframing) – שינוי הפרשנות של חוויות או מצבים.

התחום מיושם בהקשרים שונים: מכירות ושיווק, הנהגה ארגונית, טיפול נפשי, חינוך, ופיתוח אישי. מאמנים רבים משתמשים בטכניקות NLP כדי לעזור ללקוחותיהם לשפר ביצועים או להתמודד עם חרדות.

מה הבעיה?

הביקורת העיקרית על NLP נוגעת לחוסר הבסיס המדעי שלו. מחקרים מבוקרים רבים לא הצליחו להוכיח את יעילותו של NLP מעבר לאפקט הפלצבו. אלו הטענות המרכזיות של מבקרי השיטה:

חוסר עקביות תיאורטית: NLP אינו מבוסס על תיאוריה מדעית מוכחת, והטענות שלו לגבי הקשר בין מערכת העצבים לשפה ולהתנהגות אינן מבוססות על מחקר נוירולוגי אמין.

מחסור במחקר איכותי: הרוב המוחלט של המחקרים שתומכים ב-NLP סובלים מבעיות מתודולוגיות חמורות, כולל קבוצות מחקר קטנות, חוסר בקבוצות ביקורת, והטיות חוקר.

טענות מפוזרות ולא ברורות: חלק מהטענות של NLP כל כך כלליות שקשה לבדוק אותן מדעית. המונח "תכנות נוירו-לשוני" עצמו נתפס כמטעה, שכן הוא לא מתאר תהליך של תכנות במוח.

מסיבות אלו, הפסיכולוגיה המדעית רואה ב-NLP פסבדו-מדע. האגודה הפסיכולוגית האמריקאית וארגונים מקצועיים דומים לא הכירו ב-NLP כשיטת טיפול מבוססת עדויות. בריטניה אף הוציאה הנחיות המזהירות מפני השימוש ב-NLP בהקשרים טיפוליים.

ד"ר סקוט לילִייֶנְפֶלְד, חוקר בתחום הפסיכולוגיה מאוניברסיטת אמורי בג’ורג’יה שנפטר ב-2020, ציין כי "NLP מציג את עצמו כמדע – אך אינו עומד בסטנדרטים של מחקר מדעי מחמיר. רוב הטכניקות שלו לא נבדקו בצורה מספקת".

מעבר לכל זה, קיימים חששות אתיים לגבי הניסיון להשפיע על אחרים באופן תת-מודע, שהתפתחו כבר לתיאוריות קנוספירציה לפיהן כל התקשורת והמסרים הרשמיים שאנו חשופים להם משתמשים ב-NLP כדי לגרום לנו לתחושות שנוח לבכירי הפוליטיקה והעסקים שנהיה כלואים בהן כדי שלא נערער על כוחם ומעמדם.

לא מדעי – אבל אולי עובד?

חשוב לציין שחלק מהטכניקות של NLP כן עשויות להיות מועילות – אך לא מהסיבות שהתיאוריה של NLP מציעה. למשל, טכניקות כמו הדמיה חיובית, קביעת מטרות, ותרגול מיומנויות תקשורת – כל אלה נתמכים על ידי מחקר פסיכולוגי מבוסס, אך לא כחלק מהתיאוריה הנוירו-לשונית.

הסיכון והמסקנות

הבעיה העיקרית ב-NLP היא שהוא מעמיד פני מדע מבלי לעמוד בסטנדרטים המדעיים. זה יכול להוביל אנשים לבזבז כסף על הכשרות יקרות, או לוותר על טיפולים מבוססים. במקרים קיצוניים, אנשים עלולים להימנע מטיפול נפשי נדרש לטובת טיפול מזויף שאינו עוזר.

עם זאת, אם אנשים מוצאים תועלת באלמנטים מסוימים של NLP ומבינים את המגבלות שלו, הסיכון נמוך יחסית. הבעיה מתעוררת כשמציגים את NLP כתחליף לטיפול מקצועי או כ"מדע מוכח". מי ששוקל להשתמש בטכניקה צריך לקחת בחשבון את העובדות הללו, ולבחור לעשות זאת מתוך מודעות.