עפה על עצמה: איך אל-על מצליחה לשרוד את כל הקשיים?

מטוסי אל-על עבדו קשה במיוחד בשבוע שעבר, לאחר שהועברו לנמל תעופה בקפריסין כדי שיוכלו לטוס בזמן ששמי ישראל היו סגורים. כעת הם שוב עובדים קשה, כדי להחזיר ארצה את כל הישראלים שנתקעו בחו"ל בזמן שמטוסים אחרים טיפלו בכמה סרכזות קטנות שצמחו ממזרח לנו ב-30 השנים האחרונות.

העניין הרב שהתעורר סביב טיסות אל-על גרם לנו לתהות על תולדות החברה וההבדלים בינה לבין חברות מקבילות ברחבי העולם. פנינו לקלוד כדי שתתמצת לנו את תולדות אל-על.

הקמה וניהול ממשלתי

אל-על הוקמה בקיץ 1948 כחברה ממשלתית. השם "אל-על" נגזר מפסוק בספר הושע, שלפיו עם ישראל ייקרא לשוב לשרת את הכוח העליון, או בלשון הנביא "אֶל-עַל יקראוהו" (רש"י והאִבְּן-עזרא מסכימים ש"אֶל" בסגול הוא בהכרח המילה לאלוהים או לכוח, ולא מילת קישור המציינת תנועה לכיוון כלשהו). שר התחבורה הראשון, דוד רמז, כנראה לא הכיר את הפירוש, או חשב שיש להתעלם ממנו ולהתייחס לביטוי כ"כלפי מעלה", ולקרוא כך לחברת התעופה הלאומית.

טיסת הבכורה של החברה נערכה ב-29 בספטמבר, במטוס סקיימאסטר – הגרסה הצבאית של מטוס DC-4 מתוצרת דאגלס (שכיום היא חלק מבואינג), שנוצרה עבור הצבא האמריקאי במלחמת העולם השנייה והוסבה לאחריה חזרה לטיסות אזרחיות. הוא נצבע בצבעי דגל ישראל והטיס את שר החוץ משה שרת מתל אביב לז'נבה ואת נשיא המדינה חיים וייצמן בחזור. הטיסות הסדירות החלו בנובמבר של אותה שנה, לאחר שמטוס סקיימאסטר נוסף הוסב למטוס נוסעים בצבעי דגל ישראל.

בשנים הראשונות, החברה שירתה בעיקר כגשר אווירי לקליטת עלייה וביקורים רשמיים, וכאמצעי להבטחת הקשר בין ישראל לקהילות היהודיות בתפוצות. הדבר התבטא בשורת מבצעי העלייה שבהם השתתפה החברה משנות ה-50 ואילך, כמו גם במבצע פינאלֶה להבאת אדולף אייכמן לדין בישראל ב-1960.

הניהול הממשלתי אפשר לאל-על להרחיב פעילותה מהר יחסית, תוך מימון ממשלתי והשקעות אסטרטגיות בטכנולוגיה מתקדמת. החברה הייתה מהראשונות בעולם שרכשו מטוסי סילון, כמו בואינג 707 בשנות השישים. היא אף השיגה בזכות ההשקעות הללו מספר שיאים עולמיים: בדצמבר 1957 היא קבעה שיא לטיסה הרצופה הארוכה ביותר בעזרת מטוס בריסטול בריטניה, שטס מניו-יורק ללוד ללא עצירות ביניים, וחודש לאחר מכן קבעה שיא נוסף כשאותו מטוס טס מניו-יורק ללונדון ב-7:44 שעות (12 דקות פחות מהשיא הקודם למסלול הזה). ב-1961 היא שברה שוב את שיא העולם לטיסה המסחרית הרצופה הארוכה ביותר, לאחר שמטוס בואינג 707 שלה טס מניו-יורק לתל-אביב ב-9:33 שעות ללא עצירות ביניים, כמעט עשור לפני שמטוסי בואינג 747 החלו לטוס את המסלול הזה ברצף באופן קבוע.

שינוי הבעלות והכיוון

הבעלות הממשלתית הביאה יתרונות משמעותיים: אל-על קיבלה תמיכה כספית בזמנים קשים, מה שאפשר לה לשרוד משברים כלכליים ואירועי טרור שפגעו בתעשיית התעופה; הממשלה גם השקיעה בסטנדרטי אבטחה גבוהים במיוחד, מה שהפך את אל-על לחברת התעופה הבטוחה ביותר בעולם. החברה גם נחשבה מעין שגרירה של ישראל, עם דגל ישראל על גוף המטוסים וצוותים שדיברו עברית. זה חיזק את הקשר עם יהודי התפוצות והפך כל טיסה לחוויה ישראלית. כמו כן, אל-על הובילה בפיתוח קווי טיסה לשווקים שחברות אחרות נמנעו מהם בשל שיקולים פוליטיים.

עם זאת, הבעלות הממשלתית יצרה בעיות לא מבוטלות: החברה הייתה כפופה לשיקולים פוליטיים ולא עסקיים, מה שהוביל לקבלת החלטות לא יעילות ולהוצאות מופרזות. העסקת עובדים מעבר לצורך והסכמי שכר נדיבים מדי יצרו מבנה עלויות גבוה שפגע ברווחיות. החברה סבלה גם מביורוקרטיה כבדה, החלטות איטיות ואי-יכולת להגיב במהירות לשינויים בשוק. בשנות התשעים, כאשר חברות התעופה הזולות החלו לפעול, אל-על מצאה עצמה איטית מדי בהתאמה למציאות החדשה.

ההפרטה, שהתחילה ב-2003 עם הנפקת מניות החברה בבורסה והסתיימה בתקופת הקורונה עם המעבר לשליטה אזרחית בהנהלה, הביאה שינויים דרמטיים. החברה החלה לפעול לפי שיקולים עסקיים טהורים, צמצמה כוח אדם, ייעלה תהליכים והגדילה את הרווחיות. נכנסו השקעות פרטיות שאפשרו חידוש הצי והשקעה בטכנולוגיות חדשות.

השינוי בא לידי ביטוי בשיפור השירות, הרחבת רשת היעדים וירידה יחסית במחירים. אל-על החלה להתחרות באופן בולט יותר מול חברות זרות.

הייחודיות של אל-על

מה שמבדיל את אל-על מחברות תעופה אחרות הוא בעיקר מערך האבטחה הייחודי. כידוע לכל מי שטס אי פעם עם החברה ממדינה אחרת (לא טעינו – אנחנו מדברים על הטיסות חזור; בהלוך זה לא נראה לעין), תהליכי האבטחה באל-על הם המקיפים והמחמירים ביותר, והיא החברה היחידה שאנשי ביטחון מטעמה בודקים את הנוסעים גם בנמלי תעופה זרים. זה מגיע על חשבון זמן ונוחות, אבל מבטיח שמטוסי החברה יטוסו ללא אירועים מיוחדים.

מבחינה תרבותית, אל-על שומרת על אופיה הישראלי, ואף מתגאה בכך בפרסומים שלה. המותג חזק במיוחד בקרב יהודי התפוצות, שרואים בטיסה באל-על חלק מהחוויה הישראלית.

אתגרים עכשוויים

כיום, אל-על מתמודדת עם אתגרים חדשים: התחרות החריפה מצד חברות התעופה המפרציות, עלויות הדלק הגבוהות, והצורך להתמודד עם משברים כמו הקורונה ומצבי חירום בישראל, כפי שראינו בשבוע וחצי האחרונים.

החברה הצליחה לשמר את מעמדה כחברת הדגל של ישראל, למרות קיומן של ישראייר של רמי לוי, ארקיע של האחים נקש ואייר חיפה של ניר צוק, אבל היא נבחנת כל העת על האיזון בין רווחיות ל"ישראליות".