הפצצה שחודרת הרים: זה הנשק האמריקאי שחיכינו לו

בין האזעקות ששולחות אותנו למקלטים כאילו כלום לא קרה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שקמנו הבוקר – בפעם השנייה תוך שבוע וחצי – לאירוע היסטורי. בפעם הקודמת זו היתה תחילת המתקפה הישראלית באיראן, והפעם זו התקיפה האמריקאית במטרה להשמיד מטרות שלנו עדיין אין את האמצעים להשמיד לבד.

שתי המטרות העיקריות בתקיפה הזו היו, כידוע, המתקנים הגרעיניים בפורדו ונתנז, המוגנים בעשרות מטרים של קרקע ובטון מזוין. האמצעי להשמדתם: MOP, אחת הפצצות החזקות והחכמות ביותר שיוצרו אי פעם. לא פחות מ-14 כאלו הוטלו הלילה על איראן – 12 בפורדו ו-2 בנתנז. אבל איך בכלל פצצה יכולה לחדור לעומק כזה ולהשמיד את מה שנמצא בו? נעזרנו בקלוד כדי ללמוד על הנשק הלא כל כך סודי שיככב בזמן הקרוב בחדשות.

הכירו: הפצצה החכמה בהיסטוריה

MOP הם ראשי תיבות של Massive Ordnance Penetrator, או בעברית "חודרת חימוש מאסיבי". שמה הצבאי הוא GBU-57A/B, שנשמע הרבה יותר משעמם, והיא פותחה על ידי חברת בואינג עבור חיל האוויר האמריקאי. היא נחשבת לנשק הקונבנציונלי הכבד ביותר בארסנל הצבאי האמריקאי – כלומר, היא הפצצה החזקה בעולם שאינה אטומית (או סוגים אחרים של נשק לא קונבנציונלי, כמו “פצצות מלוכלכות”) – והיא מיועדת להשמיד מטרות מבוצרות עמוק מתחת לאדמה.

מאפיינים טכניים

אורכה של MOP הוא 6.2 מטרים, קוטרה 80 ס"מ ומשקלה מגיע ל-13.6 טון, כאשר ראש הנפץ שלה הוא מסוג BLU-127, המורכב מכ-2.4 טון של חומרי נפץ מתקדמים: כ-2 טון חומר נפץ מסוג AFX-757, המיועד לגרום נזק רב, ועוד 341 ק”ג של PBXN-114, המיועד לפיצוצים מבוקרים יותר.

גוף הפצצה מיוצר מפלדה מחוסמת במיוחד, המאפשרת לה לעמוד בלחצים האדירים הנוצרים במהלך החדירה. הביצועים המרשימים של הנשק נובעים משילוב של עיצוב אווירודינמי מתקדם, חומרים חזקים במיוחד, ומערכת הנחיה בדיוק גבוה המבוססת על GPS.

בשל משקלה האדיר וגודלה החריג, המפציץ הכבד B-2 Spirit הוא מטוס הקרב היחיד שיכול לשאת ולהטיל אותה. כל מפציץ B-2 יכול לשאת שתי יחידות MOP במקום מלוא המטען הקונבנציונלי שלו – מה שאומר שבמהלך התקיפה הלילה נדרשו לפחות 7 גיחות של מטוסים כאלה כדי להטיל את הפצצות הללו ולהשמיד את אתרי הגרעין האיראניים.

עקרונות פיזיקליים

היכולת לחדור עשרות מטרים לתוך הר או מבנה מבוצר נשענת על עקרונות פיזיקליים בסיסיים אך יעילים. הראשון הוא האנרגיה הקינטית העצומה שהפצצה צוברת בדרך לקרקע. כאשר הפצצה נופלת מגובה של כמה קילומטרים, היא מגיעה למהירות של מעל 400 מטר לשנייה ברגע הפגיעה, מה שיוצר אנרגיה קינטית של מאות מיליוני ג'ול.

העיצוב האווירודינמי של הפצצה מרכז את האנרגיה הזו על שטח פנים קטן יחסית, ויוצר לחץ עצום של מאות אלפי פאונד לאינץ' רבוע. הפלדה המחוסמת במיוחד מאפשרת לפצצה לשמור על שלמות מבנית גם תחת הלחצים הקיצוניים הללו.

מעבר לאנרגיה הקינטית, הפצצה מתוכננת לחדור בתבנית ספירלית (כלומר: בסיבוב), המפחיתה את ההתנגדות של החומר הנחדר. המנגנון כולל מערכת עיכוב פיצוץ מתקדמת, המאפשרת לפצצה לחדור למטרה הרצויה לפני ההתפוצצות. חיישנים מיוחדים בראש הנפץ החכם מודדים את עומק החדירה ואת צפיפות החומר סביבה, ומפעילים את מנגנון הפיצוץ במועד המדויק.

לפי הערכות, הפצצה מסוגלת לחדור עד 60 מטר של בטון מזוין, או עד 8 מטר של פלדה מוקשחת. כאשר מדובר בסלע טבעי, היכולת תלויה בסוג הסלע וצפיפותו, אך בדרך כלל הפצצה יכולה לחדור בין 10 ל-30 מטר בהתאם לתנאים. במלים אחרות: אפילו מהפצצות הללו לא הספיקה אחת כדי לחדור לאתר הגרעין בפורדו החצוב בהרי זגרוס, וזו כנראה הסיבה העיקרית לכך שהוטלו שם לא פחות מ-12 כאלו.

מטרה ידועה מראש?

פיתוח ה-MOP נועד במיוחד להתמודדות מול איומים תת-קרקעיים, כמו מתקני פיתוח נשק גרעיני החבויים עמוק תחת האדמה. המטרות הללו, המוגנות על ידי עשרות מטרים של בטון וסלע, נחשבו בעבר בלתי ניתנות לתקיפה ישירה. הופעת נשקים כמו ה-MOP שינתה מהותית את המשוואה האסטרטגית, ויצרה אמצעי הרתעה ומניעה חדש בזירה הבינלאומית.

היכולת של הפצצה הזו מייצגת התקדמות משמעותית בתחום המכונה "לוחמה תת-קרקעית", ופותחת אפשרויות חדשות למתכנני מבצעים צבאיים. עם זאת, יש סיבה לכך שהיא נשמרת לאירועים קיצוניים: ייצורה עולה כ-3.5 מיליון דולר – ואם תכפילו את זה ב-14 פצצות כאלו שהוטלו הלילה תגלו שרק הפצצות, בלי הדלק היקר למטוסים, עלו כמו מטוס F-15 או חצי מטוס F-16i של חיל האוויר שתוקפים באיראן בשבוע האחרון. מצד שני, בהתחשב בזה ש"חץ 3” עולה יותר ממחצית MOP, רוב הסיכויים שהתועלת מכל פצצה כזו עולה בהרבה על מחירה, בהנחה שהן אכן שמו סוף לחזון הגרעין האיראני.