הסודות הנסתרים של האנדרטה המפורסמת בלונדון

לונדון מלאה במבנים מפורסמים מכמעט 2,000 שנות קיומה (ורובם מהמאה האחרונה), ואחד המפורסמים שבהם הוא האנדרטה לשריפה הגדולה שאירעה בעיר ב-1666. לכאורה, היא נראית כמו עמוד אבן רגיל מהמאה ה-17 – אבל אם מתעמקים בהיסטוריה שלה נחשפים סודות שמגלים שהוא הרבה יותר מסתם גַּלְעֵד.

השקר הראשון: מי באמת תכנן את האנדרטה?

כל מי שביקר באנדרטה ראה שלט שמספר שהיא תוכננה על ידי סר כריסטופר רן, האדריכל הבריטי המפורסם שתכנן גם את קתדרלת סנט פול ומאות בניינים אחרים לאחר השריפה הגדולה. אלא שזה לא נכון.

האנדרטה תוכננה על ידי רוברט הוק – מדען רב תחומי, שהיה כל כך מבריק עד שכינו אותו "הליאונרדו (כלומר דה-וינצ’י) של אנגליה". הוק המציא את המילה "תא" (cell) לתיאור יחידת החיים הבסיסית, ניסח את חוק הוק לאלסטיות, והמציא מנגנונים שעדיין משמשים בשעונים ובמצלמות כיום. אז למה האמת הזאת נשכחה? כי רוב הפרויקטים שלו נחתמו בשמו של רן, שהיה קבלן הביצוע.

השקר השני: כמה מדרגות יש באנדרטה?

העלונים הרשמיים טוענים ש"טיפסתם על 311 המדרגות של האנדרטה". רוב המטיילים אכן מטפסים את המספר הזה – אך זה לא מספר המדרגות בתוך המבנה. למעשה, יש בו 345 מדרגות. איך אפשר לטעות בכל כך הרבה מדרגות? התשובה מסתתרת בסוד הגדול ביותר של המבנה.

הסוד הגדול: זו לא אנדרטה; זו מעבדה מדעית

מלבד גרם המדרגות הלולייני בן 311 המדרגות שעולה לראש האנדרטה, קיים גם גרם של 34 מדרגות ברצפת משרד הכרטיסים, היורד למרתף. שם, בחדר עם תקרה כיפתית ונטפים על הקירות, מסתתרת המעבדה הפיזיקלית הסודית של הוק.

כשעומדים במרכז החדר ומסתכלים למעלה דרך הסורגים המתכתיים, אפשר לראות את גרם המדרגות מסתלסל כל הדרך עד לנקודה הגבוהה ביותר במבנה. שם מסתתרת, בתוך כדור הזהב הדקורטיבי, דלת ברזל כבדה. כשפותחים אותה, אפשר להסתכל מהמעבדה שבמרתף ישר אל שמי הלילה; כל המבנה הוא טלסקופ ענק.

המשימה הבלתי אפשרית של הוק

במאה ה-17, מדענים עדיין התווכחו האם השמש מסתובבת סביב הארץ או להיפך. הוק היה משוכנע שהארץ מסתובבת סביב השמש, אבל איש לא הצליח להוכיח זאת. התיאוריה הייתה פשוטה: אם הארץ משנה את מיקומה ביחס לכוכבים במהלך הקפתה סביב השמש, הכוכבים צריכים להיראות כאילו הם קופצים מצד לצד במהלך השנה - תופעה שנקראת "פרלקס אסטרונומי".

הבעיה הייתה שהתזוזות הללו זעירות. הכוכב גמא דרקוניס, למשל, נמצא במרחק של 900 טריליון מייל מאיתנו, והתזוזה שלו שווה ל-22 עשירית אלפית של שנייה על פני השמיים – כמעט בלתי נתפסת.

הניסיון הראשון והכישלון

הוק ניסה תחילה להטמיע טלסקופ ענק במעונותיו בקולג' גרשם, שם שימש כמרצה לגיאומטריה. הטלסקופ באורך 11 מטר היה כל כך גדול, שהיו צריכים לחתוך חורים בבניין. אבל מבנה העץ לא היה יציב מספיק – הוא התרחב בחום והתכופף ברוח, מה שהפך את זווית הטלסקופ ללא קבועה.

הפתרון: האנדרטה הכי יקרה בהיסטוריה

הוק החליט לבנות טלסקופ שלא יתכופף לעולם. התוכניות שלו דרשו 798 מ"ק של אבן פורטלנד המשובחת ביותר – בערך במשקל של 14 לווייתנים כחולים. הבנייה ארכה שש שנים – בעיקר כי האבן כל הזמן נגמרה. בסוף, המלך צ'ארלס השני נאלץ להוציא צו המונע מאחרים להוביל אבנים מהאי פורטלנד בלי להתייעץ עם רן.

היו גם קשיים אחרים: המלך רצה לראות פסל של עצמו בחלק העליון, מה שהיה הורס את השימוש כטלסקופ. למזלו של הוק, השתכנע צ’ארלס כי פסל כזה ייצור את הרושם כי הוא האחראי לשריפה, ואסר על יצירתו.

הכישלון הגדול

כשהאנדרטה הושלמה ב-1677, הוק היה בטוח שהפעם הוא יצליח להוכיח שהארץ מסתובבת סביב השמש. עדשות הוכנסו לשני הקצוות, וצופה במעבדה יכול היה למדוד את הכוכבים באמצעות עינית מיוחדת.

אבל זה לא הצליח; הבעיה הייתה שהאנדרטה בנויה ליד רחוב פיש סטריט היל, שהיה הדרך הראשית לגשר לונדון והרחוב העמוס ביותר בלונדון באותה תקופה. הרעידות הזעירות מהתנועה ברחוב הרסו את המדידות הרגישות.

לבסוף, הפרלקס הוכך רק ב-1838, כאשר האסטרונום הגרמני פרידריך בסל צפה בתזוזה של הכוכב 61 בברבור (כלומר: כוכב מספר 61 בקבוצת הכוכבים המכונה ברבור).

הניסוי שבסוף הצליח

למרות הכישלון הגדול, הוק מצא שימוש אחר לאנדרטה שלו: במאה ה-17, בניינים גבוהים היו נדירים, והבניין הגבוה ביותר בעולם היה קתדרלת שטרסבורג, שגובהה הוא פי שניים מהאנדרטה בלונדון.

הוק השתמש במבנה שלו לניסויים על השפעת הגובה על לחץ האוויר. הוא תכנן את האנדרטה בקפידה – כל מדרגה גובהה בדיוק שישה אינצ' (15.24 ס"מ) – כך שיוכל לעקוב אחר השינויים בלחץ בדייקנות.

ב-1678 הוא כתב ביומנו: "בעמוד רחוב הדגים ניסתי ניסוי הוא ירד בחלק העליון בערך שליש אינץ'" (השגיאות בניסוח ובדקדוק הן ניסיון לחקות את סגנונו הפרוע). במלים אחרות, בעלייה מתחתית המדרגות לראשן, רמת הכספית בברומטר שלו ירדה בכשליש אינץ', מה שאישר שלחץ האוויר יורד עם הגובה.

סוף סוף, ניסוי מוצלח באנדרטה. לא משנה שהתגלית הזאת כבר התגלתה שלושה עשורים קודם לכן על ידי הפיזיקאי הצרפתי בְּלֶז פסקל, שהנחה את גיסו, פלורין פרייר, לצאת להליכה במעלה ההר שבמורדותיו גר עם ברומטר.

הסודות שנותרו

היום האנדרטה עדיין מלאה בשקרים קטנים וסודות: מספר המדרגות השגוי, הייחוס הלא נכון לכריסטופר רן, והמעבדה הנסתרת שרוב המבקרים אף פעם לא יראו. אבל אולי זה מתאים לרוברט הוק – מדען שרצה לשנות את נקודת המבט שלנו על היקום, ובסוף כמעט נשכח מלב.

האנדרטה המפורסמת אינה מנציחה רק את השריפה הגדולה – היא עדות לשאפתנות מדעית וניסיונות בלתי פוסקים לחקור את העולם תוך ניצול כל הזדמנות אפשרית.

הכתבה נכתבה באמצעות קלוד.