עם כל הכבוד לסדרה הפופולרית ביותר של התאגיד, "קופה ראשית", הדמויות המצחיקות מ"שפע יששכר" מייצגות רק חלק מהטיפוסים שאפשר לפגוש ביום-יום בכל סופרמרקט בישראל. תור ממוצע ביוחננוף או שופרסל הוא ממש מופע תרבותי, מחקר סוציולוגי, ומבחן סבלנות בו-זמנית. ביקשנו מגרוק לתמצת לנו את 10 ה"דמויות" הקבועות שאין מסע קניות בישראל בלעדיהן:
השכן המתנכר
הוא כמעט אף פעם לא מדבר איתכם בבניין – אבל בתור לסופר, פתאום אתם החברים הכי טובים שלו, שצריכים לשמור לו מקום בתור כשהוא הולך להביא מוצרים ש"שכח", ולהקשיב לכל טרוניותיו על חוסר היעילות בסופר, בוועד הבית ובניהול המדינה. אתם בסך הכל מנסים להיפטר ממנו בנימוס ולהגיע לרכב מהר מספיק כדי לא להיפגש איתו שוב בחניה של הבניין.
הילד שמטריל את אמא
הילד שזורק שוקולדים, חטיפים או מסטיקים לעגלה כשהאמא לא מסתכלת. כשהקופאית סורקת, האישה צועקת: "מי שם את זה פה?! זה לא שלי!".
האמא המאורגנת מדי
לעומת האמא הקודמת, זו מסודרת קצת יותר מדי, עם שקית נפרדת לכל ילד, וחלוקה של החשבון לשלושה חלקים שעל כל אחד היא משלמת בכרטיס אחר – אחד שמחובר לחשבון הבנק הפרטי שלה, אחד לחשבון המשותף עם הבעל והשלישי הוא הכרטיס הווירטואלי של פייבוקס, שבה נמצא חיסכון דמי הכיס של הילד (כי הוא, בניגוד לילד מהסעיף הקודם, משלם על החטיפים של עצמו).
טיטינסקי א' (או: קופון-מן)
סוג אחר של קונה מסודר מדי, מגיע עם ערימה של 58 קופונים גזורים, חצי מהם פגי תוקף ושליש מהנותרים מיועדים בכלל לסופר אחר (ואנחנו מבטיחים שזו לא חידה מתמטית בנוסח “כמה קופונים תקפים יש לו?”). הוא יתווכח עם הקופאית על כל אחד מהם, והתור יתארך בזמן שהוא מחפש בארנק קופון נוסף שהחליק שם (תמיד יש עוד קופונים שהחליקו פנימה).
טיטינסקי ב' (או: המתווכח)
גם הוא חושב שהוא מסודר, אבל הוא בעיקר מחולל סביבו כאוס – כי לא רק שהוא צועק שהמוצר היה במבצע, הוא גם ידרוש מכל מי שמאחוריו לזוז ולהמתין עד שהוא יילך להביא מהמדף את השלט (שהוא, אגב, לעולם לא ימצא).
טיטינסקי ג' (או: המתלבט)
הוא לא לסופר לקנות. הוא בא לנהל עם הקופאית מו"מ. "מה, זה המחיר? אז אולי אקח רק שניים, ולא שלושה. ואת הבננות אל תכניסי, אני לא בטוח שאני רוצה אותן".
המהיר
הוא בדרך כלל בן 30-40, גבוה, רזה, מחזיק ביד שלושה מוצרים ודורש לעקוף את התור כי "ממילא ייקח לי שתי שניות". הבעיה היא שזה לוקח 30 שניות, ושהוא עושה את זה לפחות פעמיים ביום.
הדברן
מדבר בטלפון, או עם האנשים הסמוכים אליו, בקולי קולות ולא שם לב שהגיע תורו או שהמוצרים כבר בצד השני של הקופה, מחכים שיארוז אותם כדי לפנות את הקופה ללקוח הבא.
טיטינסקי ד (או: המתלונן הסדרתי)
הוא מתלונן על הכל: המחירים, האריזות, התור הארוך, רמת הניקיון – והוא גם מבצע הדרן של כל המופע פעם נוספת, בקופה הראשית, כדי שכולם יוכלו להינות (או להתענות).
הקופאי המתחיל
הוא (או היא) בן 20, עם לוק של חייל בודד שעושה חלטורה בין גיחות לעזה או לסוריה, מחפש יותר מדי זמן את קוד העמודות של כל מוצר, צריך לעצור 3 פעמים בדקה כדי לשאול את האחמ"שית איך שוקלים בצל – ובאופן כללי גורם לכם להתחרט שהחלטתם לוותר על קופות השירות העצמי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו