רובנו מתכוננים לחופשות במשך זמן רב, וממלאים אותן בכל כך הרבה פעילות (טוב, נו – בעיקר שופינג ומוזיאונים), שאנחנו חוזרים מהן לא פחות עייפים מכפי שיצאנו אליהן. אבל בשנים האחרונות, תופעה חדשה-ישנה צוברת תאוצה: חופשות כלום. אנשים ברחבי העולם משלמים סכומי עתק כדי להתנתק, לשכב על דשא או לבהות בנוף, בלי מטרות או לוח זמנים. מה הופך את הרעיון הזה, שפעם היה נחלתם של פנסיונרים בריטים עשירים והמתיימרים להיות כאלה, לכל כך מושך דווקא בדור שבו רובנו עובדים מאוד קשה כדי לממן את החופשות הללו?
הרעיון התחיל בהולנד עם תנועת ה-"Niksen" (בתרגום מילולי: "לעשות כלום”), שמעודדת אנשים להפסיק את המרוץ היומיומי ולהתמסר לריקנות. חברות מציעות חופשות בסגנון זה, שבהן האורחים מתבקשים להשאיר את הטלפונים מחוץ לאתר ולבלות ימים שלמים בשכיבה, קריאה או פשוט בתחושת שעמום.
מארגני חופשות כאלה מסבירים שאנשים מגיעים אליהם מותשים מהצורך להיות פרודוקטיביים כל הזמן. אחרי יומיים של כלום, הם מגלים מחדש את היצירתיות שלהם, והדבר תורם לרווחתם יותר מאשר חופשה פעלתנית מהסוג המוכר.
מחקרים תומכים בתופעה: פסיכולוגים מאוניברסיטת אמסטרדם גילו שתקופות של "עשיית כלום" מפחיתות מתח ומשפרות את הריכוז בעבודה לאחר מכן. ביפן, חופשות דומות נקראות בּוֹקֶטוֹ – בהייה חסרת מטרה בנוף – והפכו פופולריות למדי בקרב עובדי חברות טכנולוגיה שרוצים לברוח מהלחץ של טוקיו והמטרופולינים הענקיים האחרים במדינה. גם בישראל, סדנאות שקטות במדבר מציעות ימי שתיקה והתנתקות, עם דגש על חיבור לטבע.
אבל האם זה באמת כל כך פשוט? מבקרים טוענים שחופשות כאלה הן פריבילגיה לעשירים בלבד, שכן לא כולם יכולים להרשות לעצמם גם להפסיד ימי עבודה וגם להוציא שכר של ימי עבודה רבים כדי לא לעשות כלום. אחרים טוענים שהערך האמיתי הוא לא בחופשה עצמה, אלא בלמידה איך לשלב רגעי "כלום" בחיי היומיום. כך או כך, התופעה הזו היא בעיקר תזכורת לכך שאולי הפרודוקטיביות שלנו בדור הזה גבוהה במיוחד, אך היא מגיעה גם עם שחיקה מואצת שדורשת שנמצא דרך לאזן – גם אם זה אומר פשוט לעצור את הכל לכמה ימים.
הכתבה נכתבה בעזרת גרוק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו