ערי רפאים: אלו הערים שהאנושות נטשה. למה?

ערים נטושות הן כמו ספרי היסטוריה פתוחים, שבהם הבניינים, הרחובות והחפצים המוזנחים מספרים סיפורים על תרבויות, אסונות או שינויים כלכליים שאירעו וגרמו למרכז משגשג להפוך לשלד בטון או עץ. הערים הללו מושכות מטיילים וחוקרים שרוצים לגלות מה קרה. הנה 5 דוגמאות כאלו מרחבי העולם, מסודרות לפי קווי אורך ממזרח למערב:

השימה, יפן

השימה (Hashima), אי קטן ליד נגסאקי, היה מרכז כריית פחם במאה ה-20. בשיאו, חיו בו אלפי תושבים, והוא היה היישוב הצפוף בתבל. אך בשנות ה-70, כשהפחם איבד מחשיבותו, האי ננטש. כיום, בנייני הבטון המתפוררים והרחובות הריקים הפכו את השימה לאתר צילום פופולרי, ואף שימשו כתפאורה בסרט ג'יימס בונד "סקייפול". ב-2015, האי הוכרז כאתר מורשת של אונסק"ו, אך הוא מעורר מחלוקת, בשל ההיסטוריה של עבודת כפייה בו.

פְּריפּיאַט, אוקראינה

פריפיאט, שנמצאת ליד הכור הגרעיני של צ'רנוביל, הייתה עיר תוססת, עם 50,000 תושבים, עד לאסון הגרעיני ב-1986. לאחר הפיצוץ, התושבים פונו תוך יומיים, והעיר נותרה קפואה בזמן. גלגלי ענק חלודים, בתי ספר עם ספרים פתוחים ודירות עם חפצים אישיים מספרים על הבריחה המהירה. כיום, פריפיאט היא יעד לתיירות הרפתקנית, אך רמות הקרינה בה עדיין מסוכנות. הסיפור שלה הוא תזכורת לעוצמה ולסכנות של הטכנולוגיה.

קְראקוֹ, איטליה

קראקו, כפר השוכן על גבעה בדרום איטליה, היה פעם מרכז תוסס, עם טירה ומנזר. אך סדרה של אסונות – רעידות אדמה, מפולות בוץ ומלחמות – הובילה לנטישתו בשנות ה-60. כיום, הרחובות הצרים והבתים העתיקים עומדים ריקים, והפכו לסט צילומים זמין לסרטים וסדרות תקופתיים כמו "הפסיון של ישו". הסיפור שלו מראה כיצד הטבע והזמן יכולים להשתלט על מקומות שנבנו בידי אדם.

קולמנסקופ, נמיביה

במדבר נמיב בנמיביה שוכנת Kolmanskop – "גבעת קוֹלמן", בתרגום מאפריקאנס. זוהי עיירה קטנה שנבנתה בתחילת המאה ה-20 באזור בו נטש פעם עגלון גרמני את עגלתו בשל סופת חול. תנופת כריית יהלומים באזור הובילה להפיכת הגבעה לעיר, שהיו בה בית חולים, תיאטרון ואפילו באולינג והיא מנתה קצת מעל 1,000 תושבים. אך בשנות ה-20 המאוחרות של המאה הקודמת, כשהיהלומים אזלו, התושבים החלו לעזוב, ובשנת 1954 ננטש גם בית החולים, שהיה המבנה המאוכלס האחרון בעיירה, וחולות המדבר השתלטו. כיום, בתים מלאים בחול ובחפצים נטושים יוצרים מראה סוריאליסטי. צלמים מגיעים אליה לתעד את המפגש המוזר בין טבע לאדריכלות.

פומפיי, איטליה

פומפיי היא כנראה העיר הנטושה המפורסמת בעולם. בשנת 79 לספירה, התפרצות הר הגעש וֶזוֹב קברה את העיר תחת שכבות של אפר ופומיס, והפכה אותה לקפסולת זמן. מאז תחילת החפירות בעיר הסמוכה לנאפולי במאה ה-18 ועד היום, התגלו בתים, חנויות ואפילו גופות של תושבים שנלכדו ברגעי חייהם האחרונים כאשר האפר “חנט” אותם ושימר אותם. פסיפסים, כתובות קיר ואפילו מאפיות שמורות היטב מספרים על חיי היום-יום באימפריה הרומית. כיום, פומפיי היא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, וממשיכה להיחפר ולהיחקר.

מה מלמדות אותנו הערים הנטושות?

ערים נטושות הן תזכורת לכך ששום דבר אינו נצחי – לא תרבויות, לא טכנולוגיות ולא ערים משגשגות. הן מספרות סיפורים על חוסן אנושי, אבל גם על שבריריות. בישראל, אין לנו ערים נטושות בסדר גודל כזה, אך כפרים ומצודות נטושים כמו ההרודיון מזכירים לנו שההיסטוריה משאירה חותם גם במקומות שנשכחו.

הכתבה נכתבה בעזרת גרוק.