"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
אוצר הזהב שמסתתר באוקיינוס – ואף פיראט לא ישדוד
כמויות אדירות של זהב מסתתרות ממש מתחת לגלים – ואפילו בתוכם – אבל לאף אדם אין כרגע את האמצעים הדרושים להפוך את האוצר הזה למכרה הזהב שהוא יכול להיות
הפיראטים שטים על ים של זהב. צילום: פידי באמצעות FLUX1.1

אוצר הזהב שמסתתר באוקיינוס – ואף פיראט לא ישדוד

כמויות אדירות של זהב מסתתרות ממש מתחת לגלים – ואפילו בתוכם – אבל לאף אדם אין כרגע את האמצעים הדרושים להפוך את האוצר הזה למכרה הזהב שהוא יכול להיות

,עודכן
0השמעה
[object Object]

מפרנסיס דרייק (ספרי היסטוריה) ועד החות’ים (האפליקציה שבה אתם קוראים גם את הכתבה הזו), מג’ק ספארו (“שודדי הקאריביים") ועד מאנקי די לוּפי (“ואן פיס"), פיראטים הם חלק מההיסטוריה והפולקלור האנושיים. הם מעלים במוחנו תמונות של ספינות ענק או סירות מנוע קטנות עמוסות גברים מרושלים עם נשקים ענקיים, ששטים בים ומחפשים תיבות אוצר אבודות או ספינות שנושאות סחורה יקרת ערך.

האמת היא שבמשך ההיסטוריה כולה, אוצר של זהב הקיף אותם מכל הכיוונים – אבל הם לא עושים איתו כלום. וגם אף אחד אחר לא. במי הים יש כמויות של זהב מומס, שמפוזר בכל רחבי האוקיינוסים. זה נשמע כמו חלומם של ציידי אוצרות – אבל מראה בעיקר שאנחו חמדנים בעיקר כשזה קל.

הזהב באוקיינוס מגיע מתהליכים גיאולוגיים טבעיים; במשך מיליוני שנים, נהרות שזורמים מהיבשה שוחקים סלעים שמכילים עקבות של זהב, ומזרימים אותם לים. גם התפרצויות געשיות תת-ימיות ופעילות של מעיינות חמים בקרקעית הים משחררים זהב למים. התוצאה: בכל ליטר של מי ים יש בממוצע כ-13 פיקטוגרם (0.000000000013 גרם) של זהב. זה נשמע זניח, אבל כשחושבים על היקף האוקיינוסים – כ-1.4 מיליארד קמ"ק (קילומטר מעוקב) של מים – הכמות הכוללת מרשימה. לפי הערכות, יש כ-20 מיליון טונות של זהב במי הים, בשווי של טריליוני דולרים במחירי השוק הנוכחיים (105 דולר לגרם, למקרה שתהיתם מתי הזמן הנכון למכור את הטבעת של סבתא).

אז למה אנחנו לא שולחים צוללות לחלץ את האוצר הזה? הבעיה היא הריכוז הנמוך; הזהב מפוזר כל כך, שצריך לעבד מיליארדי ליטרים של מי ים כדי להשיג כמות משמעותית – והתהליך הזה יקר ומורכב מאוד. במהלך השנים, היו ניסיונות לחלץ זהב מהים: בשנות ה-20, הכימאי הגרמני פריץ הבר, שזכה בפרס נובל על עבודתו על ייצור אמוניה, ניסה לפתח שיטה לחילוץ זהב ממי ים כדי לעזור לגרמניה לשלם את חובותיה ממלחמת העולם הארשונה, אך נכשל משום שהריכוז היה נמוך מדי. גם היום, עם טכנולוגיות מתקדמות, זה עדיין לא משתלם כלכלית בהשוואה לכריית זהב מסורתית.

אבל הזהב באוקיינוס הוא לא סתם סיפור כלכלי – הוא גם תזכורת לעושר של כדור הארץ. האוקיינוסים מכילים לא רק זהב, אלא גם מתכות יקרות אחרות כמו כסף, אורניום וליתיום, שחלקן עשויות להפוך למשאבים חשובים בעתיד. מדענים חוקרים דרכים לחלץ מתכות אלו ביעילות – למשל באמצעות מסננים מיוחדים, או חיידקים שיכולים "למשוך" מתכות ממי הים. בינתיים, החומרים הללו נשארים במים, אוצר ידוע שממתין לטכנולוגיה שתוכל לשחרר אותו.

הכתבה נכתבה בעזרת גרוק.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו