בד"כ, כשאתר גדול נופל, תוך כמה רגעים האינטרנט כולו מתמלא תלונות וגולשים שמחפשים אפיקים אלטרנטיביים לפרוק את תסכולם. אבל לפני שבוע נפל אחד האתרים הגדולים ברשת, ולא רק שלאף אחד לא איכפת – נראה שרוב האנשים ששמו לב לכך חוגגים את זה, פחות או יותר.
האתר המדובר הוא 4chan, אחד האתרים הוותיקים, המשפיעים והשנויים במחלוקת ביותר בהיסטוריה של האינטרנט. האקרים מפורום יריב מחקו כביכול את 4chan מהרשת, ובכך שמו קץ לפרק דרמטי בתרבות האינטרנט, שנמשך מעל שני עשורים. האתר, שהחל כפינה תמימה לחובבי אנימה וממים של חתולים, הפך במהלך השנים לסמל הצד האפל של הרשת, ומקורן של תופעות שעיצבו את העולם הדיגיטלי והפוליטי כפי שאנו מכירים אותו היום.
ממחוזות הממים למכונת רעל
4chan נוסד בידי כריסטופר "מוט" פּוּל כשהיה בן 15 בלבד, כחיקוי לפורום יפני פופולרי בשם 2chan. האתר הציע משהו שכמעט לא היה קיים ברשת באותם ימים: אנונימיות מלאה, פוסטים זמניים שנעלמים אחרי תקופת חוסר פעילות, ועשרות קטגוריות לדיונים מסוגים שונים. תכונות אלו יצרו שילוב קטלני של כאוס מאורגן וחוסר אחריות, שהוביל לתרבות ייחודית.
משתמשים רבים זוכרים את 4chan מתקופתו המוקדמת כמקום שבו נולדו הממים האיקוניים הראשונים של האינטרנט: תמונות של חתולים עם כיתובים משעשעים כמו "I can has cheezburger" או ינשוף שואל "ORLY?". אלו היו הימים התמימים יחסית של האתר, לפני שהפך למוקד של הטרלות ושנאה.
כשאנונימיות נפגשת עם קיצוניות
עם השנים, האנונימיות שהציע האתר הפכה לכר פורה לקיצוניות. פורום "/pol/" (פוליטיקה) שלו הפך למוקד להפצת תיאוריות קונספירציה, תוכן גזעני ואנטישמי. תנועת Gamergate, שהתפשטה ב-2014 והתבטאה בהטרדה של נשים בתעשיית משחקי הווידאו, נולדה שם. משם גם צמחו תנועות ימין קיצוני שהשפיעו על פוליטיקה עולמית.
אם להאמין למה שכותבים כעת עיתונאי טכנולוגיה אמריקאים, מה שהחל כפורום שוליים הפך למשפיע כל כך עד שאיבד את ההצדקה לקיומו (מה שלא הפריע לו להישאר אחד מ-1,000 האתרים הפופולאריים בעולם לפי SimilarWeb). כאשר טוויטר, תחת בעלותו של אילון מאסק, התחיל להתייחס יותר בסלחנות להבעת דעות שעד לאחרונה הביאו לחסימת משתמשים ולשחה גולשים לפורומים כמו פורצ’אן – 4chan עצמו הפך למיותר. למה להסתתר מאחורי כינויים אנונימיים כשאפשר לפרסם את אותו תוכן בפלטפורמה מיינסטרימית?
מורשת מטרידה שהשפיעה על כולנו
למרות שהאתר עצמו נעלם, מורשתו ממשיכה לחיות. האינטרנט שאנו מכירים היום עוצב במידה רבה על ידי 4chan – החל מהממים והסלנג שאנו משתמשים בהם, דרך התרבות הוויראלית, ועד לאופן שבו אנחנו מתייחסים לאנונימיות.
המאפיין הייחודי של האתר – הזמניות של התוכן – יצר מצב שבו רק הקיצוני והשערורייתי ביותר שרד, כי רק הוא הועתק ונשמר על ידי משתמשים. כיום, כאשר האלגוריתמים של פלטפורמות התוכן מגישים לנו תוכן על מגש של כסף, איננו צריכים עוד "לצוד" אותו או לרענן את הדף שוב ושוב כדי לראות אם יש עדכונים. פורצ’אן נעלם – אבל התמימות שלכאורה גזל מהרשת לא תשוב אליה.
ההיעלמות הפתאומית של האתר, יחד עם אופיו הזמני, מבטיחים שלעולם לא נוכל לדעת במלואה את ההשפעה שהייתה לו. אבל די בטוח שהוא היה תופעה חד-פעמית שלא תחזור על עצמה – ועבור רבים, זה כנראה דבר טוב מאוד.
הכתבה נכתבה ברובה ע"י קלוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו