למה פיהוקים מדבקים? התשובה תגרום לכם לפהק

פיהוק הוא אחת מהפעולות האנושיות הבסיסיות ביותר, אך מה שמסקרן במיוחד הוא ה"הדבקה" שלו – אם ראיתם או שמעתם מישהו מפהק, יש סיכוי גבוה מאוד שתוך זמן קצר גם אתם תפהקו. תופעה זו אינה מוגבלת לבני אדם בלבד; גם בעלי חיים מסוימים חווים פיהוקים "מידבקים”. מדוע זה קורה?

תאי מראה במוח

על פי ד"ר צ'ארלס סְוויט, פסיכיאטר מוסמך, תאי מוח הנקראים "נוירוני מראה" משחקים תפקיד מרכזי בפיהוקים מדבקים. נוירונים אלה מגיבים לפעולות שאנחנו מבחינים בהן אצל אחרים. לדבריו, "כשאתם רואים מישהו מפהק, אותם נוירונים מתעוררים לפעולה". מנגנון נוירולוגי זה עשוי להסביר מדוע פיהוקים מתפשטים בקלות כה רבה בתוך קבוצות חברתיות.

הטיית המוכרות

מחקרים הראו שבני אדם ובעלי חיים נוטים יותר לפהק בתגובה לפיהוקים של אנשים שהם מכירים בהשוואה למכרים וזרים. בחלק מהמחקרים, כלבים פיהקו בתדירות גבוהה יותר כשצפו בבעליהם מפהקים מאשר כשצפו בזר מפהק. תבנית זו, המכונה "הטיית המוכרות", נובעת כנראה מהטיות קשב, כיוון שבאופן טבעי אנחנו מקדישים תשומת לב רבה יותר לאלה שבתוך המעגל החברתי שלנו.

השערות אבולוציוניות

אנדרו גאלופ, פרופסור לביולוגיה התנהגותית באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, מציע שתי השערות מרכזיות:

1. שיפור זיהוי איומים – מחקר משנת 2007 מצא שפיהוק עוזר לקרר את המוח, דבר שעשוי לשפר את הערנות ויעילות העיבוד המנטלי. אם פיהוק מתפשט בקבוצה, הוא עשוי לעזור בהגברת המודעות הקבוצתית לאיומים. מחקרים מאוחרים יותר הראו שצפייה באחרים מפהקים יכולה לשפר את היכולת האישית לזהות איומים.

2. סנכרון קבוצתי – פיהוקים עוקבים אחרי מקצב יומי טבעי, ולעתים קרובות מסמנים מעברים בין פעילויות. כאשר פיהוק מתפשט בקבוצה, הוא עשוי לשמש ליישור דפוסי פעילות והתנהגות. מחקר על אריות אפריקאיים בטבע תמך בהשערה זו: אריות ש"נדבקו" בפיהוק מאריה אחר היו בעלי סיכוי גבוה פי 11 לחקות את התנועות של האריה שפיהק ראשון.

הבדלים אישיים ואמפתיה

לא כולם רגישים באותה מידה לפיהוקים מדבקים: במחקרים מבוקרים, כ-40% עד 60% מהמתנדבים פיהקו בתגובה לצפייה באדם אחר מפהק בסרטון.

שאלה מרכזית במחקרים היא האם פיהוקים מידבקים קשורים לאמפתיה. ממצאים בנושא היו מעורבים, אך אחת התגליות העקביות ביותר היא הקשר השלילי בין פיהוקים מידבקים ופסיכופתיה. "אנשים שמציגים רמות גבוהות יותר של תכונות פסיכופתיות נוטים להיות (דווקא) פחות רגישים לפיהוקים מידבקים", הסביר גאלופ.

בשורה התחתונה, פיהוקים מידבקים קשורים פחות לעייפות ויותר לקשר חברתי. זוהי הדרך השקטה של המוח שלנו להסתנכרן עם האנשים (ולפעמים חיות המחמד) סביבנו, המדגימה את הקשרים העמוקים שנוצרים בקבוצות חברתיות ואת המנגנונים המורכבים שהתפתחו כדי לקדם שיתוף פעולה והישרדות קבוצתית.

הכתבה נכתבה ברובה ע"י קלוד.