מה הופך חפצים יומיומיים מסוימים לפריטי אספנות ששווים הון?

בכל רגע, מישהו בעולם משלם אלפי דולרים עבור בקבוק קוקה-קולה ישן, מכונית צעצוע, או קלף "סופרבול" של רונאלדו מלפני 20 שנה (כן, אנחנו מנסים לרמוז שהוא משחק כבר יותר מדי זמן. בחייאת, בן אדם, חגגת 40 לפני חודשיים! תפרוש) שפעם היו עשרות אלפי עותקים שלו. התופעה הזו, שבה חפצים יומיומיים הופכים לאוצרות יקרי ערך, מושרשת במפגש מרתק בין פסיכולוגיה, כלכלה וסנטימנט תרבותי.

הנדירות, כמובן, היא גורם מפתח – אך היא לבדה אינה מספיקה להסביר מדוע מישהו ישלם 10,000 דולר עבור בובת ברבי מ-1959 שיוצרה בזמנו במיליוני עותקים. הסוד טמון ב"נדירות יחסית" – כלומר, כמה מהפריטים שנוצרו שרדו במצב טוב. חפצים יומיומיים נזרקים או נפגמים בשימוש, מה שהופך את השורדים לנדירים בדיעבד.

מעניין במיוחד הוא תפקיד הנוסטלגיה: כשדור שגדל עם צעצוע, כרזה או מכשיר מסוים מגיע לגיל העמידה עם כוח הקנייה המשמעותי שבא אחרי כמה עשורים של עבודה, מתחילה תחרות על חפצים שמייצגים את ילדותם. מומחי שוק האספנות קוראים לכך "מחזור נוסטלגיה" של כ-30 שנה, שבו חפצים מעשור מסוים חווים פריחה.

אך התופעה אינה רק רגשית; גורמים כלכליים, כמו "כלכלת הבלוקצ'יין של האספנות", מסבירים חלק מההתנהגות. בעולם הנכסים הדיגיטליים וההשקעות המופשטות, חפצים פיזיים מספקים תחושת ביטחון וממשות. מחקר משנת 2023 הראה ששווקי אספנות מתחזקים דווקא בתקופות של חוסר יציבות כלכלית.

המושגים "טעות ייצור" או "מהדורה מוגבלת" קריטיים גם הם; פקקי בקבוקים שיוצרו בטעות עם לוגו שגוי עשויים להיות חסרי ערך – אלא אם כן הטעות התרחשה בתקופה נוסטלגית, או קשורה לאירוע תרבותי משמעותי. כך, למשל, קלפי פוקימון עם שגיאות דפוס מהמהדורה הראשונה הפכו ליקרי ערך, בעוד ששגיאות דומות במהדורות מאוחרות יותר נותרו חסרות ערך עד כה.

הסיפור מאחורי החפץ יכול להיות חשוב יותר מהחפץ עצמו: מכונית צעצוע רגילה משנות ה-50 עשויה להיות שווה כמה מאות דולרים – אך אם היא היתה שייכת לידוען או קשורה לסיפור מעניין, ערכה עשוי לזנק לאלפים רבים. מכאן החשיבות העצומה של תיעוד מקור (פרובננס) בעולם האספנות.

רשתות חברתיות האיצו את התופעה הזו. קהילות אספנים מקוונות מזינות ביקוש ומעלות מודעות לפריטים שפעם היו נשכחים. משפיעני אספנות" יכולים ליצור שוק שלם סביב קטגוריה של חפצים יומיומיים שפעם נחשבו לזבל.

אנחנו לא רוצים לעודד אגרנות, אבל בפעם הבאה שאתם שוקלים לזרוק צעצוע ישן או מכשיר אלקטרוני שכבר אינכם משתמשים בו, כדאי לעצור ולחשוב – אולי בעוד 30 שנה (או אפילו פחות) מישהו יהיה מוכן לשלם תמורתו הון. העולם המוזר של אספנות חפצים יומיומיים מלמד אותנו שיופי ושווי אינן תכונות מובנות של חפצים, אלא סיפורים שאנו מספרים לעצמנו.

הכתבה נכתבה ברובה ע"י קלוד.