מקוביות לשבבים: כיצד משחקים עתיקים עיצבו את עולם הגיימינג

לפני אלפי שנים, אנשים התאספו סביב לוחות משחק מגולפים באבן, הטילו קוביות מחימר והתחרו בשחמט או סֶנֶט. כיום, מיליונים ברחבי העולם משחקים בעולמות וירטואליים תלת-ממדיים עם גרפיקה עוצרת נשימה, בד”כ מול אנשים שנמצאים בקצה השני של העולם. אבל האם משחקי הווידאו המודרניים כל כך שונים מהמשחקים העתיקים? הקשר ביניהם עמוק יותר ממה שנדמה במבט שטחי.

משחקי לוח הם חלק בלתי נפרד מההיסטוריה האנושית. המשחק העתיק ביותר הידוע, "סֶנֶט", נמצא בקברים מצריים מ-3100 לפנה"ס. הוא שוחק על לוח של 30 משבצות, ושילב מזל ואסטרטגיה, ממש כמו משחקים מודרניים. שחמט, שהתפתח בהודו במאה ה-6 לספירה, הציג את הרעיון של קרב אינטלקטואלי, שבו כל מהלך מחושב יכול לשנות את התוצאה. השחמט לימד אותנו לחשוב כמה צעדים קדימה – וזה בדיוק מה שמשחקי אסטרטגיה דיגיטליים עושים כיום.

הקפיצה למשחקי וידאו התחילה במאה ה-20, אבל השורשים העתיקים ניכרים. משחקי ארקייד כמו "פונג" (1972) היו וריאציה דיגיטלית של משחקים פשוטים, כמו קוביות או זריקת חצים. משחקי תפקידים כמו "Dungeons & Dragons" בשנות ה-70, שהושפעו מסיפורי עם ומשחקי לוח מימי הביניים, הולידו את ז'אנר ה-RPG (משחקי יריות בגוף ראשון) הדיגיטלי, עם דוגמאות כמו "The Witcher" או "Final Fantasy". בעצם, אפשר להגיד שכל משחק וידאו מודרני הוא בעצם סיפור מחדש של משחקים עתיקים, רק עם טכנולוגיה חדשה.

גם החברתיות של המשחקים לא השתנתה: בעבר, אנשים התאספו סביב לוחות בשווקים או בבתי מלוכה; היום, משחקים כמו "Fortnite" או "Among Us" יוצרים קהילות וירטואליות שבהן מיליונים משתפים מתחרים או צופים בשידורים חיים של אחרים משחקים באתרים כמו טוויץ’ של אמזון או יוטיוב גיימינג של אלפבית. מחקר של אוניברסיטת אוקספורד מצא ששחקנים במשחקים מרובי-משתתפים מדווחים על תחושת שייכות דומה לזו של שחקני לוח עתיקים בקהילותיהם.

עתיד המשחקים ממשיך לשאוב השראה מהעבר. טכנולוגיות כמו מציאות מדומה (VR) ורבודה (AR) מחזירות את התחושה הפיזית של משחקי תחרות עתיקים, בעוד בינה מלאכותית מאפשרת יצירת סיפורים מורכבים, כמו במשחקי תפקידים מסורתיים. אבל הבסיס תמיד היה, ותמיד יישאר, הצורך לנצח באתגר משימתי שאינו משליך על העולם האמתי ומספק פעילות אינטלקטואלית, גופנית וחברתית.

הכתבה נכתבה ברובה ע"י גרוק.