X

מה שהיה היה: מה זה לעזאזל "ארכיאולוגיה של העתיד"?

אנחנו רגילים לקרוא על ממצאים ארכיאולוגים שמלמדים אותנו על מה שהיה בעולם הרבה לפנינו – אבל כיום, אחד התחומים החמים בעולם הארכיאולוגיה הוא דווקא הניסיון להבין איך נוכל להבטיח שארכיאולוגים בעתיד ימצאו את המידע שלנו, שלא נשמר על קלף, פפירוס ותחריטי אבן

בעתיד לא בטוח שיידעו מה לעשות עם זה. המחשה: פידי באמצעות FLUX.1

מה יחשבו ארכיאולוגים בעוד אלף שנה על התרבות שלנו? כיצד יפרשו את השרידים הדיגיטליים והפיזיים שנותיר אחרינו? שאלות אלו עומדות במרכז תחום מחקר חדש ומרתק, שעליו נלמד בעזרת קלוד: "ארכיאולוגיה של העתיד".

בניגוד לארכיאולוגיה מסורתית, החוקרת את העבר, ארכיאולוגיה של העתיד מתעדת את ההווה באופן שיטתי ומכוון עבור חוקרי העתיד. פרויקטים בתחום זה אוספים ומשמרים חפצים, מידע וחומרים שמייצגים את חיי היומיום שלנו – מהסמארטפון ועד למברשת השיניים.

בשלב זה אתם אולי שואלים את עצמכם מדוע צריך לעסוק בכך – הרי כל תחום הארכיאולוגיה בנוי סביב זה שחוקרים את השרידים שנשארו מתקופות עתיקות בלי שאף אחד תכנן מה להשאיר מהן. אלא שבדור שלנו יש בעיה: מצד אחד, תרבות הצריכה מביאה לכך שאנחנו מייצרים כמויות אדירות של מוצרי פלסטיק פיזיים שיישארו פה אלפי שנים, אך מצד שני, המידע שלנו נשמר ברובו באופן דיגיטלי.

אמצעי אחסון מידע מסוג זה נראים לנו נצחיים, אך בדיוק כמו פפירוסים שנרקבים וכתובות אבן שהגשם מחליק עם השנים, גם הם לא נשמרים לעד. להיפך: רוב התקני אחסון המידע שלנו כיום לא מסוגלים לשרוד אפילו את תוחלת החיים של אדם אחד, קל וחומר דורות רבים. יותר מכך: אפילו אם ניתן היה לייצר כוננים מוגנים מפגעי הזמן, הטכנולוגיות לאחסון וקריאת מידע דיגיטלי משתנות ללא הרף, וסביר להניח שעוד 1,000 שנה לא יידעו כלל איך לקרוא קומפקט דיסק (כן, ככה קוראים לדיסקים העגולים שהגיבוי של המחשב הקודם שלכם שמור עליהם), לאן לחבר דיסק און קי או מה זה קובץ וורד.

בעוד אלף שנה זה ייראה להם כמו אבן עם אותיות, צילום: פידי באמצעות FLUX1.1

אחד הפרויקטים המרתקים בתחום הוא "קפסולת הזמן העולמית" – מאמץ בינלאומי לתיעוד חפצים יומיומיים מ-100 מדינות שונות. בישראל, אוספים חוקרים חשבוניות סופרמרקט, כרטיסי רב-קו, אריזות מזון וחפצים אישיים מתושבים, יחד עם תיעוד של השימוש בהם והקשרם התרבותי. כמובן שלשמור את הפלסטיקים זה לא קשה; האתגר המרכזי הוא שימור התוכן הדיגיטלי. לצורך כך עובדים חוקרים על אמצעי אחסון מידע שמסוגלים לשרוד אלפי שנים, ועל מעין מדריכים פיזיים כיצד לקרוא אותם. כך, למשל, מדענים חורטים קוד מחשב על לוחות זכוכית קוורץ, שאמורים להישאר קריאים למשך עד 10,000 שנה.

מעבר לערך המדעי, ארכיאולוגיה של העתיד מעוררת שאלות פילוסופיות עמוקות: איך נרצה להיזכר? איזה סיפור תספר התרבות החומרית שלנו? אולי בכך טמונה חשיבותה הגדולה ביותר – היא מאלצת אותנו להתבונן בהווה דרך עיניהם של אלה שיחיו הרבה אחרינו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר