ההיסטוריה האדריכלית מלאה הישגים מדהימים – אבל גם כשלונות מפוארים, ואנחנו מתכוונים לזה במובן הכי מילולי של הביטוי. כמה מהמבנים המפוארים בהיסטוריה הפכו למפורסמים כשהתברר שהתכנון שלהם לא לקח בחשבון שמלבד יופי יש בעולם גם פיזיקה. ביקשנו מ-Claude ללקט עבורנו את סיפוריהם של מבנים שהפכו מסמלי גאווה אדריכלית לשיעורים חשובים בענווה מקצועית.
מגדל פיזה: הטעות שהפכה לאטרקציה
הדוגמה המפורסמת בהיסטוריה לכישלון אדריכלי מפואר ההא המגדל שהחל את דרכו בשנת 1173 כפרויקט שאפתני להציג את עושרה של הרפובליקה הימית האיטלקית, העיר שבה נולד גליליאו. עם זאת, כבר לאחר השלמת הקומה השלישית מתוך שמונה, החל המגדל לנטות. הסיבה? יסודות רדודים מדי של 3 מטרים בלבד, שלא הספיקו לייצב את משקל המבנה בקרקע הביצתית של האזור, המורכבת מחול, חרסית וחלוקי נחל. המתכנן, שקיימת מחלוקת היסטורית לגבי זהותו, לא ערך בדיקות קרקע מספקות ולא לקח בחשבון את מי התהום הגבוהים באזור.
עבודות הבנייה הופסקו למשך כמעט מאה שנה, וכשהבנייה חודשה, האדריכלים ניסו ליישר את המבנה – מה שגרם למגדל פשוט לנטות לכיוון הנגדי. למרבה האירוניה, דווקא הטעות התבררה כנקודת משיכה לתיירים, והוחלט להשאיר את המגדל עקום בכוונה.
עם זאת, קיימת בעיה קלה: הנטייה של המגדל אינה קבועה, בשל הקרקע הרכה, ואחת לכמה עשרות שנים הוא נסגר למבקרים בזמן שמתבצעות עבודות שימור לייצוב חלקי שלו, מזווית של כ-5.5 מעלות לסביבות ה-4 מעלות.
לפי הערכות, הטעות ההיסטורית הזו מושכת כיום יותר מ-5 מיליון מבקרים ומכניסה לפיזה מעל 50 מיליון אירו מדי שנה.
גשר מֵצַר טקומה: הקריסה המפורסמת
אחד מכשלי ההנדסה המתועדים ביותר בהיסטוריה התרחש ב-7 בנובמבר 1940, רק ארבעה חודשים לאחר פתיחת גשר מצר טקומה בוושינגטון – גשר תלוי באורך 1,646 מטר שמחבר בין העיר טקומה והעיירה גיג הארבור. רוחות במהירות של 68 קמ"ש גרמו לגשר להתחיל להתנודד ולהתפתל. הוא נסגר לתנועה, אך מכונית שכבר היתה על הגשר צללה איתו אל המצר, וכלב שהיה בה וסירב לברוח עם בעליו נספה באסון.
הגשר התלוי נבנה בתקציב מוגבל, ולכן המהנדסים בחרו בחתך רוחב צר ולא קשיח. הם התעלמו מאזהרות לגבי השפעות הרוח, מתוך אמונה שהמבנה הקל יותר יהיה חזק מספיק. הקריסה הובילה למהפכה בתכנון גשרים, כאשר ניתוח רוחות וניסויים במנהרות רוח הפכו לסטנדרט הכרחי. ב-1950 נחנך במקום גשר חדש, ששודרג ב-1984, וב-2007 נבנה גשר מקביל בנוסף כדי להכפיל את מספר הנתיבים.
גשר המילניום: הגשר הרועד
ב-10 ביוני 2000 נחנך בלונדון גשר המילניום להולכי רגל מעל נהר התמזה. יומיים מאוחר יותר – הוא נסגר. הסיבה: כשהולכי רגל חצו אותו, הגשר החל לנוע בתנודות מסוכנות.
הגשר האלגנטי, שתוכנן על ידי סר נורמן פוסטר וסר אנתוני קארו, סבל מתופעה פיזיקלית הידועה כ"תהודה"; כאשר אנשים רבים הלכו בקצב דומה, תנודות קטנות הועצמו, וגרמו לתנועות צד של עד 7 ס"מ. בתגובה, אנשים ניסו לייצב את עצמם על ידי התאמת צעדיהם – מה שרק החמיר את התופעה, מעין "הליכה שיכורה" קולקטיבית.
הגשר נסגר למשך שנתיים לשיפוצים בעלות של 5 מיליון ליש"ט, שכללו התקנת עשרות בולמי זעזועים ומשככי מסה. האירוניה: מהנדסי הגשר בחנו את יציבותו נגד הרוח ורעידות אדמה, אך לא לקחו בחשבון את האפקט המצטבר של תנועת הולכי הרגל.
נציין כי הוא אינו הגשר היחיד בעולם שסבל מהתופעה הזו: שני גשרים נוספים בבריטניה וגשר אחר בארה"ב חוו תנודות כאלו, אם כי בד"כ לא מדובר בתופעה יומיומית, אלא כזו שקורית באירועים מיוחדים בהם התנועה על הגשר חריגה.
מגדל המילניום: המגדל הנטוי של אמריקה
אם חשבתם שסיפור "גשר המילניום" בלונדון ירתיע קבלנים מהמילה הפומפוזית הזו בשמות של פרויקטים – טעיתם. ב-2009 נחנך בסן פרנסיסקו מגדל המילניום – בניין דירות יוקרה בן 58 קומות ויותר מ-400 דירות, שנמכרו לפי הערכות ב-750 מיליון דולר.
שנה בלבד אחרי פתיחתו, החלו תושבי הבניין העשירים להבחין בסדקים קטנים, דלתות שנתקעות, ואפילו כדורים שמתגלגלים בכיוון אחד על הרצפה. עד מהרה התברר שהבניין שוקע בכל שנה בכמה ס"מ, ועד 2016 כבר שקע 40 ס”מ בקצה אחד ו-35 ס”מ בקצה הנגדי, כך שנטה ב-15 ס"מ לכיוון צפון-מערב. מאז, מגדל המילניום זכה לכינוי "המגדל הנטוי של סן פרנסיסקו", בהשוואה אירונית למגדל פיזה.
הסיבה לשקיעת המגדל נעוצה בהחלטות תכנוניות גרועות: בניגוד לרבים מהמבנים הגבוהים בעיר, יסודותיו לא הגיעו עד לשכבת הסלע היציבה, אלא רק לעומק של כ-24 מטרים, אל תוך אדמת חרסית רכה, שאינה קשיחה מספיק להחזיק את משקל הבניין – כ-350,000 טון. אם זה לא מספיק, בנייתו של מרכז תחבורה סמוך, שעבורו נשאבו מי קרקע בהיקף עצום, ייבש את הקרקע והפך אותה ליציבה עוד פחות.
לאחר שנים של תביעות משפטיות, חקירות, והאשמות הדדיות, החלו ב-2021 עבודות לתיקון הבעיה. הפתרון התכנוני שנבחר הוא פרויקט הנדסי מורכב, שעלותו המוערכת כ-100 מיליון דולר. גם זה לא ייצב אותו לחלוטין, אלא רק ימנע את המשך שקיעתו.
מגדל ה"ווקי-טוקי": המגדל שהמיס מכוניות
בשנת 2014, תושבי לונדון גילו תופעה מוזרה: מכוניות חונות ברחוב פֶנְצֶ'רְץ' התחילו להינזק באופן מסתורי. חלקי פלסטיק התעוותו, צבע התקלף, ואפילו מראות נמסו. עד מהרה התברר כי האשם הוא גורד השחקים המפואר שנבנה באותו זמן ברחוב פנצ'רץ' 20, שזכה לכינוי "ווקי-טוקי" בשל צורתו הקעורה.
המבנה בן 37 הקומות, שתוכנן על ידי האדריכל הנודע רַפאל ויניולי, כלל חזית זכוכית קעורה, שפעלה כמראה קעורה ענקית, וריכזה את קרני השמש (במעט ימי השמש של לונדון) לנקודה אחת שנעה במהלך היום לאורך הצד השני של הרחוב, ויצרה נקודת חום שהגיעה ל-91 מעלות צלזיוס. התוצאה הייתה קרינה כה עוצמתית, שכונתה "קרן המוות".
לאחר הגילוי, הדגימו אזרחים ועיתונאים את הסכנה בכך שטיגנו ביצים בנקודות שבהן התמקדה קרן השמש שהשתקפה מהבניין לאורך היום. העיתונות כינתה את התופעה "fryscraper" (משחק מילים בין fry – לטגן, ו-skyscraper – גורד שחקים).
הפתרון היה התקנת מגן שמש קבוע בעלות של מיליוני ליש"ט, שאמנם פתר את הבעיה, אך פגע בחזון האסתטי המקורי. ויניולי הודה בטעות ואמר: "ידענו שתהיה החזרה של אור, אבל הלוואי והייתי חכם יותר... לא חזינו שהעוצמה תהיה כזו".
הלקחים: מה אפשר ללמוד מכישלונות אדריכליים?
הדוגמאות הללו מלמדות שיעורים חשובים:
- צניעות מקצועית – גם המומחים הגדולים ביותר עלולים לפספס גורמים קריטיים.
- בדיקות יסודיות – בחינת קרקע, תנאי אקלים, ואינטראקציות עם הסביבה הן קריטיות.
- פשרות תקציביות – לעתים קרובות, חיסכון בטווח הקצר מוביל לאסונות בטווח הארוך.
- ענווה תכנונית – הבטחות גרנדיוזיות צריכות להיבחן מול מגבלות טכנולוגיות ומציאותיות.
