כל הכתבה הזו – כולה המצאות!

לואי פסטר המציא (ליתר דיוק: גילה) את הפניצילין; תומאס אדיסון המציא את הנורה; אלכסנדר גראהם בל המציא את הטלפון; מרטין קופר המציא את הסלולרי; סטיב ג’ובס המציא את האייפון. את כל השמות האלה כולנו (או לפחות רבים מאיתנו) מכירים – אבל יש כמה המצאות היסטוריות לא פחות שהממציאים שלהן קצת נשכחו. אז ביקשנו מ-Claude לספר לנו על האנשים שבאמת שינו את חיינו.

• אלכסנדר קאמינג (1733-1814): מלך האסלה

בשנת 1775 רשם השען (כלומר יצרן שעונים) הסקוטי אלכסנדר קאמינג פטנט על הסיפון בצורת U או S – אותו צינור מכופף שנמצא מתחת לכל כיור ומאחורי כל אסלה. ההמצאה הזו, שנראית פשוטה כל כך, מנעה ממיליוני בתים להסריח מביוב, משום שהיא וידאה שחלק מהמים יישארו באסלה אחרי הורדת ה"שאריות" ויימנעו מעבר של הריח מצנרת הביוב חזרה אל תוך הבתים. קאמינג מעולם לא התעשר מההמצאה שלו, אבל בהחלט השאיר את חותמו על העולם – או לפחות על מערכת הביוב שלו.

• ויליאם אַדיס (1734-1808): מציל השיניים המושמץ

לונדוני נוסף ששינה את חיינו החל את המהפיכה שלו בכלא, לאחר שנעצר על גרימת מהומה ברובע טאואר הַאמְלֶטְס. הוא צפה בתהליך טאטוא הלכלוך מהרצפה, והחליט שאין סיבה שאת השיניים ננקה אחרת (בזמנו נהוג היה ללעוס חומרים שספחו שאריות או לשפשף את השיניים במטלית). הוא לקח עצם שנשארה בתום ארוחה, קדח בה חורים, קשר קווצות שיער ש"תרם" לו אחד השומרים והעביר אותן דרך החורים בעצם. כך הוא המציא את מברשת השיניים המודרנית. כשיצא מהכלא וניסה למכור אותה, אנשים צחקו עליו – אך תוך פחות מ-100 שנה ההמצאה שלו הפכה הפכה לפופולרית לא רק בלונדון, אלא בכל העולם.

• אלכסנדר פּארְקְס (1813-1890): האיש שהציל את הפילים, אבל הרס את העולם

ב-1856 קיבל פארקס הכימאי פטנט על מה שהוא קרא לו "פּארקסין" (צנוע) – הפלסטיק הסינתטי הראשון, שאותו פיתח בעזרת תהליכים של המסת ניטרוצלולוז. הוא הציע את החומר כתחליף לשנהב פילים בכדורי ביליארד, אך זה לא תפס – עד שעשר שנים אחר כך, ג'ון ווסלי היאט שיפר את הנוסחה והמציא את הצלולואיד – אבי כל הפלסטיק המודרני. פארקס אמנם לא זכה להכרה, אבל לפחות הפילים אסירי תודה לו. שאר העולם, שהזדהם מאז ועד היום מחומרים פלסטיים, קצת פחות.

• תומאס קְראפֶּר (1836-1910): האיש שהציל אותנו מהצחנה

בסוף המאה ה-19, השרברב הלונדוני תומאס קראפר היה טרוד בבעיה: כיצד למנוע את הריח הנורא שעלה מבתי השימוש בעיר. הפתרון שלו? האסלה המודרנית, עם המכסה ומיכל ההדחה. נציין כי הוא לא המציא את האסלה (הסינים הקדימו אותו באלפי שנים), ואפילו לא את מנגנון ההדחה, שאותו המציא סיר ג’ון הארינגטון ושיפר קאמינג שאותו הזכרנו קודם – אך הוא נחשב לזה שהצליח לפתח גרסה "מושלמת" של האסלה המדיחה שאפשר להתקין בכל בית.

• ג'וזפין קוֹקְרן (1839-1913): המלכה שהצילה את הנישואים שלכם

ב-1886 קיבלה ג'וזפין קוקרן מאוהיו שבארה"ב אישור לבקשת פטנט על המצאה חדשה שפיתחה בעזרת המהנדס ג’ורג’ באטרס: מדיח כלים. המדיח הראשון היה מסורבל ולא יעיל במיוחד, אבל טוב משמעותית משתי המצאות דומות שהוצגו לפני כן, מה שעזר לו לצבור פופולריות במסעדות ובתי מלון, והפך את המכשיר המופעל על ידי ידית מסתובבת לבסיס למדיחים המודרניים. קוקרן אמנם לא זכתה לראות את ההמצאה שלה בכל בית, אבל בהחלט הצילה אינספור זוגות ממריבות על מי שוטף את הכלים היום.

• מרי אנדרסון (1866-1953): האישה שבזכותה אתם נוהגים בגשם

ב-1902, בעת ביקור בניו יורק, צפתה יזמת הנדל"ן בנהג קרון הרכבת הקלה שלה מתאמץ לנקות את השמשה הקדמית מטיפות הגשם המעורב בשלג שכיסו אותה. היא חזרה לחווה שלה באלבמה והמציאה את מגבי השמשה הראשונים, שעליה קיבלה פטנט שנה מאוחר יותר. כשהציעה את ההמצאה לחברות שייצרו קרונות, הן דחו אותה בטענה שזה לא מוצר שיש לו ביקוש (רכבים פרטיים עוד לא היו קיימים), ומעבר לכך – שהוא יסיח את דעת הנהגים. עשרים שנה מאוחר יותר, לאחר שתקופת ההגנה על הפטנט פגה, הוא הפך כמעט בן-לילה לסטנדרטי. אנדרסון מעולם לא הרוויחה מהמצאתה.