"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
אמבר הרד מגיבה לתביעה של בלייק לייבלי נגד ג'סטין בלדוני
אמבר הרד מזהירה מהשפעת המדיה החברתית, בעקבות תביעתה של השחקנית בלייק לייבלי נגד השחקן ג'סטין בלדוני. "ראיתי זאת ממקור ראשון, וזה מחריד כפי שזה הרסני"
מצב מוכר. הרד. צילום: DFree / Shutterstock

אמבר הרד מגיבה לתביעה של בלייק לייבלי נגד ג'סטין בלדוני

אמבר הרד מזהירה מהשפעת המדיה החברתית, בעקבות תביעתה של השחקנית בלייק לייבלי נגד השחקן ג'סטין בלדוני. "ראיתי זאת ממקור ראשון, וזה מחריד כפי שזה הרסני"

,עודכן
0השמעה
[object Object]

אמבר הרד התבטאה בנוגע לכוח ההרסני של הרשתות החברתיות, על רקע התלונה המשפטית האחרונה של בלייק לייבלי נגד שותפה לסרט "איתנו זה נגמר", ג'סטין בלדוני. "הרשתות החברתיות הן ההתגלמות המוחלטת של האמרה הקלאסית 'שקר מקיף חצי עולם לפני שהאמת מספיקה לנעול נעליים'. ראיתי זאת מקרוב ובאופן אישי. זה מזעזע כפי שזה הרסני", אמרה הרד.

דבריה של הרד מגיעים לאחר שלייבלי הגישה תביעה המאשימה את בלדוני בארגון מסע השמצה לערעור המוניטין שלה, במיוחד באמצעות קמפיינים ממוקדים ברשתות החברתיות. התביעה כוללת האשמות בהטרדה מינית, סביבת עבודה עוינת ומאמץ מתוזמר להרוס את שמה הטוב. לייבלי מאשימה את בלדוני ואת המפיק ג'יימי הית' ב"התנהגות בלתי הולמת ובלתי רצויה" כלפיה וכלפי אחרים על סט הצילומים.

תלונתה של לייבלי מציינת כי בלדוני, בסיוע מנהלת יחסי הציבור מליסה ניית’ן, ניסה לפגוע בתדמיתה במהלך קידום הסרט. ניית’ן עבדה בעבר עם ג'וני דפ במהלך משפט הדיבה שלו נגד אמבר הרד. תביעתה של לייבלי טוענת כי ניית’ן סיפקה לבלדוני תוכנית "מיתון ברשתות החברתיות", שנועדה לתמרן את הנרטיב ולפגוע במוניטין של לייבלי.

בלדוני הכחיש בתוקף את ההאשמות מצד לייבלי, וכינה אותן "שקריות לחלוטין" ו"מכוונות לסנסציה". עורך דינו, בריאן פרידמן, אמר: "הדמיון היחיד למקרה של הרד היה שכל מהלך שהם עשו היה גלוי לעין כל, מצולם ומתועד בהרחבה, כדי שהציבור יוכל לגבש את דעתו בעצמו – מה שהם עשו, באופן אורגני".

בתלונתה המשפטית טוענת לייבלי כי בלדוני הציג תכנים מפורשים והעיר הערות בלתי הולמות על משקלה במהלך הפקת הסרט, כולל דיונים על משקלה לאחר הלידה והצגת סרטונים או תמונות עירום של נשים. לייבלי טוענת כי במהלך פגישה שנועדה לטפל בסביבת העבודה העוינת, היא הציגה רשימה של 30 דרישות כדי להבטיח את המשך עבודתה בסרט.

אמבר הרד מצאה קווי דמיון בין חוויותיה למצבה של לייבלי, תוך התייחסות לאופן שבו הרשתות החברתיות יכולות להחריף קונפליקטים אישיים ומקצועיים. הרד נתקלה בתגובות נגד אינטנסיביות ברשת במהלך משפט הדיבה שלה נגד ג'וני דפ ב-2022, אותן ציינה כבעלות השפעה עמוקה על הקריירה והמוניטין שלה.

תמיכה בלייבלי הגיעה מצד סלבריטאים עמיתים. קולין הובר, מחברת הספר שעליו מבוסס הסרט, הביעה תמיכה בלייבלי כשכתבה באינסטגרם, "היית כנה, אדיבה, תומכת וסבלנית מהיום שנפגשנו". בנוסף, חברותיה לצוות של לייבלי מהסרט משנת 2005 "אחוות הג’ינס" פרסמו הצהרה משותפת להגנתה. אמריקה פררה, אמבר טמבלין ואלקסיס בלדל אמרו: "כחברותיה ואחיותיה של בלייק למעלה מ-20 שנה, אנו עומדות לצידה בסולידריות בעודה נלחמת נגד מסע הדיבה המדווח שנועד להרוס את שמה הטוב".

התביעה כוללת הודעות טקסט, שלכאורה מראות את היחצ"נית של בלדוני מתקשרת עם מליסה ניית’ן לגבי איך היא יכולה "לקבור כל אחד" במתקפת יחסי ציבור. לייבלי מאשימה את בלדוני בשיתוף פרטים אינטימיים מחייו המיניים, וביקשה ממנו להפסיק לדבר על חוויות מיניות בנוכחותה. עורך דינו של בלדוני, בריאן פרידמן, הגיב להאשמות בטענה שאסטרטגיית יחסי הציבור של לייבלי עצמה הסתמכה על טקטיקות חסרות טעם. הוא ציין כי אסטרטגיית יחסי הציבור שלה חסרה הקשר קריטי, והאשים אותה בתזמור מניפולציה תקשורתית משלה כדי לזכות באהדת הציבור.

כאשר הקרב המשפטי מתפתח, המחלוקת הגבירה את הביקורת הציבורית על לייבלי ובלדוני כאחד. תרומתה של הרד מדגישה את הצומת המסוכן שבין מדיה חברתית, ניהול מוניטין ותפיסה ציבורית בנוף הידוענים של ימינו. חוויותיה של הרד משמשות תזכורת לכך שמידע מוטעה יכול להסלים במהירות בעידן הדיגיטלי.

הרהוריה של הרד על חוויותיה, ותמיכתה בלייבלי, מדגישים את ההשלכות הרחבות יותר של התביעה. "אני מקווה שהפעולה המשפטית שלי תעזור להסיר את המסך מעל טקטיקות נקמניות זדוניות אלו, שנועדו לפגוע באנשים המדברים על התנהגות פסולה, ותעזור להגן על אחרים שעלולים להיות מטרה", מסרה לייבלי ל-The Independent.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו