איך מוכיחים למאמיני ‘הארץ השטוחה’ שאנחנו חיים על כדור?

כבר מאות שנים אנחנו יודעים להגיד שכדור הארץ עגול. אז למה כשאנחנו עומדים בפארק, או אפילו מביטים מהחלון בקומה העליונה של מגדל עזריאלי שרונה, העולם נראה לנו שטוח, וכמה גבוה צריך להגיע כדי לגרום למאמיני תיאוריית הארץ השטוחה לראות את האמת? התשובה טמונה בפרספקטיבה ובפרופורציות, כפי שננסה להבין פה בעזרת Claude.

עניין של גודל

כדי לראות את הצורה של כדור הארץ, או כל עצם שהוא, צריך מרחק מספיק. כעת, בואו נמנה כמה עובדות: גובה אדם ממוצע הוא כמטר ושמונים; רוחב כדור הארץ הוא 12.8 מיליון מטר; טווח הראייה שלנו מגובה העיניים הוא כ-4.8 קילומטרים. לכן, לנסות להבחין בצורתו של כדור הארץ מעיני אדם על האדמה זה כמו נמלה שמנסה להבין אם כדור כדורגל עגול או שטוח – מנקודת המבט שלה על פני השטח, פשוט אי אפשר לראות את הקימור.

כמה גבוה צריך לטוס כדי לראות את הקימור?

אפילו אם תטפסו על פסגת ההר הגבוה בעולם, אוורסט, שמתנשאת לכ-8,850 מטר, זה עדיין לא יספיק. מחלון מטוס בטיסה מסחרית, בגובה של כ-10 ק”מ, אפשר להתחיל לראות רמז לקימור. כמו שכל מי שמסתכל מדי פעם על תמונות המצולמות מלוויינים ומתחנת החלל הבינלאומית יודע, משם כבר רואים בבירור את צורתו הכדורית של כדור הארץ.

כדור? לא בדיוק

עם זאת, אפילו מהחלל קשה להבחין שלמעשה, כדור הארץ אינו עיגול סימטרי, אלא אליפטי ופחוס מעט, או במילים פשוטות – כדור שמישהו "ישב" עליו. זה קורה בגלל כוח הסיבוב של כדור הארץ סביב צירו, הכוח הצנטריפוגלי שיוצר "בטן" קטנה באזור קו המשווה והרים ותעלות תת-ימיות שמעוותים מעט את הצורה.

תחום שלם במדעי כדור הארץ, הנקרא גיאודזיה, מוקדש לחקר צורת כדור הארץ ומיקומו בחלל. מחקר זה חיוני לבניית מערכות ביוב, יצירת מפות מדויקות, מעקב אחר עליית פני הים ושיגור וניטור חלליות.

פרספקטיבה יומיומית

בפעם הבאה שאתם מביטים באופק ה"שטוח", זכרו שאנחנו רואים רק חלק קטן מאוד מהיקף כדור הארץ, ונדרש גובה של לפחות 10 ק"מ כדי להתחיל לראות את הקימור שלו. בנוסף, העובדה שאנחנו ממשיכים ללמוד דברים חדשים על צורת כדור הארץ מזכירה לנו כמה מדהים הכוכב שאנחנו חיים עליו, וכמה עוד יש לנו ללמוד.