מחקר חדש שפורסם ב-PNAS חושף את האמת מאחורי אחד המיתוסים העקשניים ביותר בתרבות הפופ: "מועדון ה-27", אותה אמונה שאמנים מוכשרים במיוחד נוטים למות בגיל 27.
"מועדון ה-27" הוא רעיון שהתגבש בתחילת שנות ה-70, לאחר מותם של ארבעה אמנים מפורסמים בתוך שנתיים: חבר "האבנים המתגלגלות" בריאן ג'ונס, הגיטריסט האגדי ג'ימי הנדריקס, אגדת הרוק ג'ניס ג'ופלין וסולן "הדלתות" ג'ים מוריסון. מאוחר יותר הצטרפו ל"מועדון" גם סולן "נירוואנה" קורט קוביין והזמרת איימי ויינהאוס, מה שחיזק את האמונה שגיל 27 "מסוכן" במיוחד לאמנים מוכשרים.
המחקר, שבחן נתונים מ-344,156 אישים מפורסמים שנפטרו, גילה כי אין סיכון מוגבר למוות בגיל 27. אנשים ידועים שמתו בגיל הזה פשוט זוכים לתשומת לב ציבורית רבה יותר, והנראות המוגברת הזו יוצרת אשליה של סיכון גבוה יותר.
איך נוצר המיתוס?
החוקרים מזהים שלושה גורמים מרכזיים:
- תלות במסלול: המקרה המקורי של ארבעה מקרי מוות מפורסמים בגיל 27 היה נדיר מאוד. הסיכוי לכך הוא אחד ל-100,000. העובדה הזו יצרה תבנית שהשפיעה על התפיסה הציבורית.
- סטיגמרגיה: מילה שהומצאה ב-1959 ע"י הביולוג פייר-פול גראס, ומתארת התנהגות טרמיטים כשילוב של המילים "סימן" ו"פעולה" ביוונית. פלטפורמות דיגיטליות כמו ויקיפדיה משמרות את המיתוס עם ערכים ייעודיים שמגבירים את הנראות של ה"חברים" ב"מועדון". כך נוצר מעגל משוב - ככל שיותר אנשים קוראים, המיתוס מתחזק.
- חיכוך תרבותי: אמונות יכולות לעצב מציאות. כך, ה’חיכוך’ – כלומר עצם האמונה של בני אדם במורשת מיוחדת של אנשים שמתו בגיל 27 הופכת את המיתוס למשמעותי בזיכרון התרבותי.
למה מיתוסים שורדים?
המחקר מציע כמה סיבות:
- מיתוסים מתמקדים בנרטיב, לא בדיוק עובדתי;
- בני אדם נוטים למצוא דפוסים גם באקראיות;
- סיפור "מועדון ה-27" מהדהד עם תפיסות על גאונות וטרגדיה;
- המיתוס משקף אמיתות עמוקות יותר על פרסום, יצירתיות ותמותה.
יש לציין כי החוקרים לא ניסו "להרוס" את המיתוס, אלא בעיקר להבין כיצד הוא משפיע על התודעה הקולקטיבית. הבנת התהליכים שמאחורי יצירת מיתוסים מאפשרת לנו להעריך טוב יותר את העושר התרבותי ואת הסיפורים שאנחנו בוחרים לספר לעצמנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו