עלילת דם: כמה אלימים באמת היו הוויקינגים?

כשמדברים על הוויקינגים, כולם מדמיינים מייד לוחמים ברוטליים וצמאי דם, חמושים בגרזני קרב וקסדות עם קרניים, שפולשים, כובשים ורוצחים ללא הבחנה. אך האם התדמית הזו משקפת את המציאות ההיסטורית? מחקרים חדשים מציעים תמונה מורכבת יותר. נעזרנו ב-Claude כדי לרדת לעומקו של המיתוס ההיסטורי הלא לגמרי מדויק.

לפי דניאל מֶלֶנוֹ, מרצה לתולדות ימי הביניים באוניברסיטת דנבר, "השאלה איננה 'האם הוויקינגים היו אלימים?' – הם בהחלט היו אלימים. השאלה היא האם התנהגותם הייתה חריגה ביחס לתקופתם".

תקופת הוויקינגים (793-1066 לספירה) התרחשה במהלך ימי הביניים - תקופה שהייתה אלימה ממילא. מלחמות, עבדות ופשיטות היו דבר שבשגרה, והוויקינגים לא היו יוצאי דופן. יתרונם העיקרי היה בספינות המהירות שלהם, שאפשרו להם לבצע התקפות פתע מהים.

אחת הסיבות המרכזיות לתדמיתם השלילית נעוצה בזהות כותבי ההיסטוריה: רוב העדויות הכתובות על פעולותיהם מגיעות מקורבנותיהם הנוצרים, שראו בהם פגאנים ברברים. לדברי קייטלין אֶליס, מרצה לימי הביניים באוניברסיטת אוסלו, הנוצרים ראו בוויקינגים פגאנים וכופרים, ולעתים אף תיארו את מתקפותיהם כעונש מאלוהים על חטאי הנוצרים הפחות אדוקים.

יתרה מזאת, חלק מהתיאורים השליליים ביותר נכתבו מאות שנים לאחר האירועים עצמם – למשל, במאה ה-12, מאות שנים אחרי תחילת הפשיטות. לכן, ככל הנראה התיעודים הללו מכילים כבר הגזמות לא מעטות.

הממצאים הארכיאולוגיים אף הם מעלים ספק לגבי התיאורים הקיצוניים. למשל, מעולם לא מנמצאו קברי המונים או שכבות שריפה נרחבות – סימנים להרס המסיבי שהיינו מצפים למצוא אם התיאורים היו מדויקים.

חשוב לציין שהוויקינגים לא היו היחידים שביצעו פשיטות וכיבושים באירופה של ימי הביניים. פושטים מוסלמים, המג'יארים ההונגרים, ואפילו שרלמאן מלך הפרנקים – כולם ביצעו מעשי אלימות דומים. ההבדל העיקרי, לדברי מלנו, היה שהוויקינגים לא היו חלק ממדינה מאורגנת, ולכן נתפשו כרעים יותר. לא היה מדובר במדינה שמנסה להתרחב, אלא בקבוצת ‘פיראטים’ ללא שליט שתוקפים ללא התרעה.

אז האם הוויקינגים היו אלימים? בהחלט. אך האלימות שלהם לא הייתה חריגה בהקשר ההיסטורי של תקופתם, והתדמית השלילית שלהם נובעת במידה רבה מהטיית המקורות ההיסטוריים ומהעובדה שפעלו מחוץ למסגרת המדינתית המקובלת.