הדינוזאורים בכלל לא הצמיחו כנפיים כדי לעוף

כנפיים מזוהים אצלנו עם בעלי חיים מעופפים. בת היענה, שאינה עפה למרות כנפיה, נחשבת ליוצאת דופן. אבל לפני עשרות מיליוני שנים היא כנראה היתה מרגישה בבית, כך לפי מחקר חדששפורסם בשבוע שעבר בכתב העת המדעי היוקרתי Proceedings of the National Academy of Sciences. נעזרנו ב-Claude כדי לעוף על כנפי המדע ולהבין מה יכול היה להיות השימוש המקורי של כנפיים לבעלי חיים.

צוות בינלאומי של חוקרים, הכולל ביולוגים, גיאולוגים ופליאונטולוגים, גילה עקבות מאובנות בת 106 מיליון שנה באתר חפירות בדרום-מזרח קוריאה. העקבות היו יוצאות דופן בשל המרחק הגדול ביניהן ביחס לגודל הרגליים, שנע בין 25 ל-31 סנטימטר. החוקרים זיהו כי העקבות שייכות לדינוזאור מסוג Dromaeosauriformipes rarus, יצור בגודל ציפור שחי בתקופת הקרטיקון המוקדמת. מה שהפתיע את החוקרים היה המהירות המשוערת של היצור – כ-38 קמ”ש.

לאחר מדידת המרחק בין העקבות והערכת גודל השרירים ברגליו של הדינוזאור, החוקרים הגיעו למסקנה שהוא לא יכול היה להגיע למהירות כזו בעזרת רגליו בלבד. לכן, היצור חייב היה להשתמש בכנפיו כדי להגביר את מהירות הריצה. זוהי עדות ראשונה לשימוש בכנפיים כאמצעי הנעה קרקעי, ולא תעופתי.

הממצאים הללו מעלים שאלות מרתקות על התפתחות התעופה: ייתכן שהתפתחות התעופה לא הייתה ליניארית כפי שחשבו, ויצורים שונים פיתחו יכולת תעופה באופן עצמאי. ייתכן גם שהדינוזאור הקטנטן בעל השם הענק מייצג שלב מוקדם בהתפתחות התעופה אצל דינוזאורים שאינם משושלת העופות.

עם זאת, המחקר מותיר כמה שאלות מרתקות ללא מענה: האם הדינוזאור ידע גם לעוף, או שהשתמש בכנפיו אך ורק לריצה? העקבות נקטעות באופן פתאומי – האם היצור המריא, נחת, או אולי נאכל על ידי דינוזאור גדול יותר? מכיוון שידוע שליצור היו נוצות, האם זו עדות ליכולת תעופה, או שמא גם נוצות התפתחו ללא קשר ליכולת לעוף?

התגלית משנה את הבנתנו לגבי התפתחות התעופה בטבע, השימושים המקוריים של כנפיים בבעלי חיים, היכולות הפיזיות של דינוזאורים קטנים והקשר בין דינוזאורים לציפורים המודרניות.