סוף סוף אנחנו מבינים למה סכיזופרנים שומעים קולות

במשך שנים רבות, מדענים התחבטו בשאלה מדוע חולי סכיזופרניה חווים הזיות שמיעתיות – או, בשפה פשוטה יותר, שומעים קולות. מחקר פורץ דרך שנערך על ידי חוקרים מסין וארה"ב מציע הסבר חדש לתופעה זו, ועשוי לפתוח פתח לטיפולים חדשים ולהבנה טובה יותר של מחלת הנפש המוכרת. נעזרנו ב-Claude כדי להבין את התגלית.

המחקר, שפורסם בתחילת החודש בכתב העת המדעי PLOS Biology, מצביע על כך שהזיות שמיעתיות נובעות משילוב של שתי הפרעות נפרדות ביכולת המוח לעבד ולחזות מידע חושי. במרכז המחקר עומדים שני מושגים מרכזיים במדעי המוח: "פריקה תוצאתית" ו"העתק אֶפֶרֶנטי". אלו הם אותות שהמוח מייצר בעת תכנון או ביצוע תנועה, כולל דיבור. במוח בריא, הפריקה התוצאתית פועלת כאות מעכב כללי, המדכא תגובות חושיות לפעולות עצמיות. זה עוזר לנו להבדיל בין הפעולות של עצמנו לבין אירועים חיצוניים. לעומת זאת, ההעתק האפרנטי הוא ספציפי יותר, ומגביר תגובות חושיות הקשורות לפעולה המתבצעת.

החוקרים שיערו שאצל אנשים עם הזיות שמיעתיות, מערכות אלו עשויות להיות פגומות בדרכים שונות. כדי לבדוק זאת, הם תכננו ניסויים שיאפשרו להם למדוד תגובות מוח בשלבים שונים של הכנה לדיבור וביצועו. המשתתפים התבקשו להתכונן לדבר בשני תרחישים שונים; באחד, הם ידעו מה הם עומדים לומר (הכנה ספציפית), בעוד שבשני, הם ידעו רק שהם עומדים לדבר אבל לא על מה (הכנה כללית). במהלך שלבי ההכנה הללו, החוקרים השמיעו צלילים ומדדו את תגובות המוח באמצעות אלקטרואנצפלוגרם (EEG).

התוצאות היו חד-משמעיות: אצל אנשים בריאים, הכנה כללית לדיבור דיכאה תגובות שמיעתיות כלליות – סימן לתפקוד תקין של מערכת הפריקה התוצאתית. עם זאת, דיכוי זה נעדר בשתי קבוצות החולים, מה שמצביע על פגיעה בסיסית במנגנון העיכוב הזה. בשלב ההכנה הספציפית לדיבור, ההבדלים הפכו ברורים עוד יותר – אצל אנשים בריאים וחולי סכיזופרניה ללא הזיות, הכנה לומר הברה מסוימת הגבירה את תגובות המוח לאותה הברה כששמעו אותה. אולם, אצל חולים עם הזיות שמיעתיות, התרחש ההפך – המוח שלהם הראה תגובות מוגברות להברות שונות מזו שהתכוננו לומר.

ממצאים אלה מלמדים כי שמיעת קולות נובעת מאינטראקציה מורכבת בין מערכות מוטוריות וחושיות במוח, ובפרט מערכת פריקה תגובתית “שבורה” ומערכת העתק אפרנטי “רועשת”, ולא רק מדמיון מופרז או עיבוד חושי לקוי. הדבר מסביר לא רק את שמיעת הקולות, אלא גם את הקושי להבחין בכך שהם באים מבפנים ולא מבחוץ.

מחקר זה מקדם את הבנת הסכיזופרניה, ומדגיש את חשיבות האינטראקציה בין מערכות מוטוריות וחושיות בבריאות הנפש. ההשלכות שלו עשויות לחול גם על מצבים אחרים שבהם תפיסת המציאות משתנה, כמו בצורות מסוימות של דמנציה או מצבים הנגרמים משימוש בסמים. יידרש עוד זמן לפיתוח טיפולים הנובעים מהתובנות החדשות, אך מדובר בצעד ראשון בדרך להקלה על הסובלים ממגוון מחלות רלוונטיות.