נמצאה נקודת הדימיון העיקרית בין כלבים וחתולים

האנושות מתחלקת לשניים: כאלה שאוהבים כלבים, וכאלה שאוהבים חתולים. מעולם, בתולדות היקום, לא היתה חלוקה דיכוטומית יותר, עם פחות שטח חופף בדיאגרמת וֶן (מצטערים על זה, קמלה האריס!). שתי חיות המחמד הפופולריות פשוט שונות לחלוטין באישיות שלהן, בסוג הפעילות שהן אוהבות ולכן גם בסוג האנשים שנהנים מחברתן – אך האמנם? מחקר חדש חקר את נקודת החפיפה המרכזית בין כלבים וחתולים. נעזרנו ב-Claude כדי להביןלמה זה בעצם משנה.

זרקו חפץ לכלב – והוא מייד ירוץ להביא לכם אותו. אבל אם תזרקו חפץ לחתול – תתפלאו, אבל לעתים קרובות גם הוא ירוץ להביא אותו. אולי הוא לא ימסור לכם אותו, אלא יתחיל לשחק איתו בעצמו, אבל הריצה כדי לתפוס את החפץ שזרקתם תהיה דומה. זה מה שגילו חוקרים מאוניברסיטת פרדו ואוניברסיטת פנסילבניה, במחקר שפורסם בכתב העת PLOS ONE.

החוקרים ניתחו נתונים ממדגם עצום של 80,000 בעלי חיות מחמד, ומצאו כי 40.9% מהחתולים משחקים בהבאת חפצים, לעומת 77.8% מהכלבים. כמעט 40% מהחתולים אף יוזמים את המשחק, על ידי הבאת צעצועים לבעליהם.

בקרב הכלבים, הגזעים המובילים בהשתתפות במשחק הם אלה מקבוצת הרטריבר, פודל וספניאל, בעוד בקרב חתולים הגזעים הנוטים לשחק הם אלה שמוצאם במזרח הרחוק, כמו סיאמי ובורמזי. עם זאת, גורמים נוספים השפיעו על הנטייה, כמו חיים בבית עם בני אדם לעומת חיים ברחוב עבור חתולים, נוכחות כלבים אחרים בבית שמפחיתה את הסיכוי לאינטראקציה עם בני אדם גם בקרב הכלבים וגם בקרב החתולים, וגורמים כמו מין, גיל ובריאות.

החוקרים מציעים מספר השערות להסבר הנטייה המשותפת למשחק:
1.הדימיון שלו לפעולת ציד, שכל בעל חיים טורף מבצע בצורה זו או אחרת;
2.תוצאה של תהליך הביות;
3.צורה של משחק חברתי המחזק את הקשר עם הבעלים.

המחקר מדגיש את החשיבות של העשרה ומשחק אינטראקטיבי עבור חתולים וכלבים כאחד, ומעיד שגם חתולים אכן אוהבים לקיים אינטראקציות עם בני אדם, גם אם רובנו מחשיבים אותם לבעלי חיים אנוכיים שמעדיפים שנעזוב אותם בשקט.