האם השמנה גורמת לדמנציה? הקשר המסובך בין שתי ה"מחלות"

מומחים מייעצים לשמור על משקל תקין כדי להפחית את הסיכון לדמנציה (כאילו שחסרות סיבות אחרות לעשות זאת) – אך למעשה, הקשר בין השמנת יתר לדמנציה מורכב למדי. מצד אחד, מחקרים מראים שהשמנת יתר פוגעת בכלי הדם במוח, מגבירה דלקת ומעלה את הסיכון למצבים כמו לחץ דם גבוה וסוכרת הקשורים לדמנציה, ומצד שני, מחקרים אחרים, כמו זה שדיווחנו עליו אתמול, מצביעים על ירידה בשיעורי הדמנציה בעשורים האחרונים למרות העלייה בהשמנה באותה תקופה. אז האם יש או אין קשר בין הדברים, ומה טיבו? ננסה להסביר בעזרת Claude.

הדרך האידיאלית לבחון אם השמנת יתר גורמת לדמנציה תהיה ניסוי אקראי לא-אתי, שבו משתתפים יתבקשו לעלות במשקל בכוונה תחילה במשך שנים רק כדי לחקור את ההשפעות. מכיוון שמחקר כזה לא בא היום בחשבון, רוב העדויות מגיעות ממחקרי תצפית העוקבים אחר קבוצות לאורך זמן, ולוקים בהטיית תוצאות.

הטיה מרכזית אחת היא סיבתיות הפוכה: אנשים עם דמנציה מוקדמת לא מאובחנת עלולים לרדת במשקל עקב המחלה עצמה לפני שהם מפתחים תסמינים ברורים, מה שיוצר אפקט כאילו ההרזיה גרמה לדמנציה ואילו היו נשארים שמנים היו “מוגנים”. גורמים מבלבלים, כמו אינטליגנציה בילדות, יכולים גם הם להיראות כקשר בין השמנה לבין כישורים קוגניטיביים לקויים באמצע החיים, כאשר הסיבה האמיתית קודמת לבגרות ולהשמנה.

כדי לעקוף את הבעיות הללו, מדענים ממנפים טכניקה הנקראת מחקרי אקראיות מנדליאנית – "ניסוי אקראי טבעי". על ידי חלוקת אוכלוסיה אך ורק לפי נטייה גנטית להשמנה, ולא לפי גורמי אורח חיים, נמנעות הטיות רבות המטשטשות נתונים תצפיתיים אחרים. מתוך לפחות עשרה מחקרים כאלה על מחלת אלצהיימר, רק אחד מצא קשר סיבתי אפשרי ביניהן.

אז האם השמנת יתר מגבירה את הסיכון לדמנציה? היעדר הוכחה אינו הוכחה להיעדר – כלומר, ייתכן שיש קשר שעוד לא מצאנו, אבל כרגע לא ניתן להכריע לשום כיוון, וכל מה שחוקרים יכולים לעשות הוא להמשיך לנסות למצוא נתונים שיראו בבירור האם קיים קשר, ולאיזה כיוון. בינתיים, שמירה על משקל תקין היא עדיין הדרך הטובה ביותר לנסות לשמור על הבריאות למנוע מצבים רפואיים רבים מספור, שחלקם גם מעלים את הסיכון לדמנציה.