במאה ה-19 פונו הילדים-האמריקאים בארצות-הברית באופן כפוי ואלים לשמורות קטנות ומבודדות. הממשל האמריקאי החליט על מהלך זה כפתרון חד צדדי לגזל אדמותיהם. ברוב המקרים אדמות השמורות לא התאימו לעיבוד חקלאי ולמיושבים לא הייתה זיקה היסטורית אליהן. תהליך זה גרם לנזק עצום לתרבותם של הילידים-האמריקאים ואף למותם של רבים מהם, הן כתוצאה מאלימות ישירה והן כתוצאה ממחלות ותנאים קשים.
בני אומת האוסייג', שחיו במקור על פני שטחים נרחבים עשירים במשאבים טבעיים באזורים המודרניים של קנזס, ארקנסו ומיזורי, פונו לאוקלהומה ב-1876. מי שניהלו את אדמותיהם בצורה יעילה וקיימו קשר הדוק עם הסביבה, גידלו ירקות ופירות, צדו חיות בר ודגו בנהרות, נאלצו להתמודד עם תהליך עקירה קשה וכואבת. גורלם השתנה באופן דרמטי בשנת 1901 עם גילוי מצבורי נפט אדירים באדמותיהם החדשות. עד תחילת שנות העשרים של המאה הקודמת, בני אומת האוסייג' הפכו לאחד העמים הילידים העשירים ביותר בארצות-הברית. הם קיבלו תמלוגים נדיבים, שבזכותם חיו ברמת חיים גבוהה יחסית, בנו בתים מפוארים, רכשו מכוניות יקרות והשקיעו בחינוך ובבריאות.
View this post on Instagram
התעשרות בני האוסייג' עוררה קנאה רבה בקרב בעלי אינטרסים וחמדנים לבנים. רבים מהם ניסו לנצלם תוך שימוש בשיטות מרמה. בניגוד לרצונם, הם הוגדרו כ'בלתי כשירים' ומונו להם אפוטרופוסים מטעם המדינה לצורך ניהול כספם, שלא פעם לקחו אותו לעצמם. שיא העוול היה ב'תקופת הטרור' בין השנים 1921 ל-1925, כשבני אוסייג' מתו זה אחר זה כתוצאה מירי או הרעלות, אם כי נקבע על ידי רשויות החוק שהם מתו כתוצאה מתאונה או התאבדות. מספר הנרצחים לא ידוע במדויק עקב העדר תיעוד וחקירות, הסתרה וטיוח. קיימות הערכות שונות לגבי המספר המדויק. ההערכה הנמוכה ביותר מדברת על 24 קורבנות, בעוד שהגבוהה ביותר מגיעה לכמה מאות. הרציחות בסופו של דבר משכו את תשומת לבו של משרד החקירות החדש שהוקם, הסוכנות הממשלתית שקדמה לבולשת הפדרלית, FBI. חשוב לציין שגם לאחר חשיפת מזימת הרצח והעמדתם לדין של חלק מן האחראים, רבים מהמקרים נותרו בלתי פתורים. היעדר הידע המדויק לגבי מספר הנרצחים מהווה תזכורת ליחס המכפיר שהופנה כלפי אומת האוסייג' וכלפי ילידים בארצות הברית בכלל.
View this post on Instagram
סרטו של מרטין סקורסזה, 'רוצחי פרח הירח' (Killers of the Flower Moon) מתאר את רציחת האוסייג' וחקירת מקרי הרצח על ידי סוכן ה-FBI טום ווייט בזמן תחילת דרכו של הארגון בניהולו של ג'יי אדגר הובר. בסרט הזמין לצפייה בשירות הסטרימינג של אפל מככבים ליאונרדו דיקפריו, רוברט דה נירו ולילי גלדסטון. זהו שיתוף הפעולה התשיעי של סקורסזה עם דה נירו והשביעי עם דיקפריו. עוד בצוות השחקנים, ברנדון פרייזר, ג'ון לית'גו וג'סי פלמונס. האפליה, ההתנשאות, הגזענות, המרמה, האלימות והרצח, כל העוולות כלפי בני האוסייג' מתוארים פה ללא פשרות. מרטין סקורסזה, יוצר קולנוע שברור שיש לו סגל של שחקנים אהובים, עובד בסרט הזה עם שניים מהם, דה נירו ודיקפריו. שניהם מרהיבים בסרט. סקורסזה יודע להפיק את המיטב מהצמד, והם חזקים ביותר כשהם עובדים עם סקורסזה. שלושתם יחד הם סוג מיוחד של אלכימיה ואירוע קולנועי בפני עצמו. קשה שלא לתהות לאחר צפייה בסרט ה את השאלה מדוע שלושתם לא עובדים ביחד לעתים קרובות יותר.
הסרט מתחיל כשהחייל המשוחרר ארנסט בורקהרט (ליאונרדו דיקפריו) שב לאחר מלחמת העולם ה-1 למחוז אוסייג', אוקלהומה, לעבוד אצל דודו, וויליאם קינג הייל (רוברט דה נירו), איש עסקים ומעין סנדק מקומי. כנהג מונית עירוני, ארנסט פוגש את מולי קייל (לילי גלדסטון שזכתה בגלובוס הזהב על תפקידה פה), בת אוסייג' צעירה ועשירה, שבמקרה גם היא רווקה. דבר אחד מוביל לאחר, ועד מהרה ארנסט ומולי מתחתנים ומקימים משפחה. למרות ששניהם אינם מכחישים שארנסט נמשך לא רק לה, אלא גם לכסף שלה, נראה שהחיבה ההדדית ביניהם אמיתית למדי. עם זאת, יש מתח סביב מערכת היחסים שלהם בקרב שתי המשפחות שלהם: אמה של מולי לא מרוצה מהבחירה של בתה בגבר לבן אופורטוניסט, בעוד שקרוביו של ארנסט גזענים להחריד ושופטים את ילדיהם של בני הזוג לפי צבע עורם ומידת ה'פראיות' שלהם).
ליאונרדו דיקפריו ולילי גלדסטון
View this post on Instagram
כבר בהתחלת הסיפור ברור שהייל רואה באחיין שלו אמצעי להשגת מטרה: רווק נאה, חביב ולא חכם במיוחד, שיכול לקשור את משפחתם להון גדול עוד יותר. אבל לא מספיק שארנסט יינשא למשפחתה של מולי: כדי שהוא יוכל לתבוע את זכויותיה המבטיחות ממון רב, יש לסלק את אחיותיה ואימה מן התמונה. בזמן שמולי מתאבלת על מותם של קרובי משפחה שמתים אחד אחרי השני, היא גם נחלשת אט אט מהסוכרת ממנה היא סובלת, למרות שאת זריקות האינסולין שלה מזריק לה בעלה. מצד אחד היא חרדה ומודאגת מכל מקרי המוות המשונים שלמקורביה ואף נוסעת לוושינגטון להיפגש עם בכירי ממשל לבקש את מעורבותם בקידום חקירת מקרי המוות, ומנגד היא בוטחת בבעלה הדואג, גם אב נאמן לשלושת ילדיהם. האם היה חיה בהכחשה עצמית? מצוקתה של מולי היא מיקרוקוסמוס של מה שחוו בני האוסייג': מקרי מוות פתאומיים, בלתי מוסברים שההתייחסות הרשמית אליהם הייתה כאל התרחשויות טרגיות ואקראיות.
בעוד שבספר העיון באותו שם מאת העיתונאי דיוויד גראן עליו מתבסס הסרט האירועים מוצגים מזווית הראייה של החוקר הפדרלי טום ווייט, זווית הראייה בסרט היא של משפחה אחת מבני האוסייג' שסיפורה האמיתי והטרגי הוא לב הסיפור. סקורסזה ואריק רות שכתבו את התסריט בחרו את הזווית הזאת לאחר התייעצות עם די קפריו שלוהק במקור לתפקיד החוקר, אבל העדיף לגלם את בירקהרט. בגילומו של דיקפריו, בירקהרט הוא דמות מורכבת. פושע של עבירות קטנות שעובר לרצח, תככן, לא ממש יציב ותלוי בדודו העשיר ורב ההשפעה. הוא אוהב את אשתו, אך כסף יותר. הוא נגרר, במידה רבה, לתוך מעשי אלימות ורצח כנגד בני האוסייג'. לאורך הסרט, דמותו עוברת תהליך של התפתחות. תחילה, הוא מוצג כאדם תמים יחסית, אך בהמשך הוא הופך להיות כלי אכזרי בידי דודו. הוא נתון במאבק פנימי בין נאמנותו לדודו לבין אהבתו למולי ורגשות האשמה שהוא חווה. דמותו יכולה להתפרש בשת דרכים; ניתן לראות בו קורבן של נסיבות, אדם חלש שנוצל על ידי אחרים. ואפשר גם לראות בו אדם בעל נטיות אפלות, ששותף לפשעים מתוך רצון אישי.
View this post on Instagram
רוברט דה נירו מצליח לעורר סלידה בתפקיד וויליאם קינג הייל, המעמיד פני מיטיב וידיד ה'אינדיאנים', אך למעשה המוח מאחורי רציחת בני האוסייג'. הוא מתייחס אליהם בזלזול ובגזענות, ומאמין שיש לו זכות, גם אם אינה חוקית, לקחת מהם את אדמותיהם ונכסיהם. אדם מניפולטיבי וחסר רחמים, הוא משתמש באנשים אחרים כדי להשיג את מטרותיו. יחסיו עם אחיינו ארנסט מסובכים; הוא תומך בו וגם מנצל אותו. לאורך הסרט, דמותו של הייל אינה משתנה משמעותית. הוא נותר נאמן לתכונותיו הבסיסיות: חמדן, אכזרי וגזען. דמותו של הייל מייצגת את הצדדים האפלים ביותר של החברה האמריקנית - קפיטליזם חסר רחמים, גזענות מובנית ושימוש באלימות כנגד קבוצות מוחלשות.
לילי גלדסטון, תגלית הסרט. מגלמת ברגישות את מולי קייל-בירקהרט, בת אוסייג' צעירה שנישאת לגבר לבן ("חמוד", כדבריה) למרות שמראש ברור לה שכספי הנפט שלה משחקים תפקיד משמעותי בחיזוריו אחריה. מולי עצמאית וחזקה, גאה במוצאה, לובשת ביגוד מסורתי, דוברת את שפת האוסייג' ומקפידה לגדל את שלושת ילדיה בהתאם. במהלך הסרט היא מתמודדת עם קשיים רבים, אך אינה נשברת וממשיכה להיאבק למען צדק. עם זאת, נראה שרגשותיה ורצונותיה סותרים. היא אוהבת את בעלה, אך בו זמנית מודעת לכך שהוא חלק מהמערכת המדכאת את בני שבטה. היא נאבקת למען צדק, אך גם חשה ייאוש וחוסר אונים מול האלימות והעוול. גלדסטון שזכתה בגלובוס הזהב עבור תפקידה, מצליחה להעביר את מורכבות הדמות ואת עוצמתה הפנימית.
הילידה האמריקאית הראשונה לזכות בגלובוס הזהב, לילי גלדסטון
View this post on Instagram
כמו עם 'האירי', סרטו הקודם של הבמאי הוותיק, רוב הדיון סביב 'רוצחי ירח הפרח' היה חיובי, אבל נקודת מחלוקת אחת, שאין לה קשר לעלילה, עלתה רבות - האורך של הסרט. בכל זאת מדובר בלא פחות מ-206 דקות. אבל במקרה הזה יש הצדקה. לסיפור, אחד הפרקים האפלים ביותר בתולדות ארצות-הברית, יש בסיס ורקע היסטורי שרצוי להכיר. סקורסזה, אגדת קולנוע, בעוד יצירה בלתי נשכחת. 'רוצחי פרח הירח' לא מסתיים כשרשימת הקרדיטים מתחילה לרוץ על המסך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו