לשינויי האקלים יש השפעה מטרידה שפתרה לנו בעיה קשה

מדענים מזהירים לגבי ההשלכות הקטסטרופליות של ההתחממות הגלובלית כבר עשרות שנים. טמפרטורות בלתי נסבלות, סערות קטלניות ועליית פני הים הן רק חלק מאותן השפעות – ומצד שני, מתברר שבטוויסט אירוני, המסת כיפות הקרח בקטבים שמזינה רבות מההשפעות הקשות הללו, עשויה גם לפתור לנו משבר אחר שגרם להרבה מדענים כאב ראש וחרדה מהזמן האוזל.

מאז 1972, הוספו מעת לעת "שניות מעוברות" לשעה האוניברסלית המתואמת (UTC, המבוססת על שעון גריניץ’), כדי לפצות על העובדה שסיבוב כדור הארץ מואט בהדרגה ביחס לשעונים אטומיים סופר-מדוייקים. התאמה עדינה זו, אף שהיא חיונית לשמירה על סנכרון של תקשורת, מערכות פיננסיות ותשתיות דיגיטליות אחרות, תמיד הציגה אתגרים. אבל לאחרונה נראה היה שהמגמה התהפכה והביאה לתוצאות הפוכות, ואיתן לצורך דווקא להחסיר שניות מהשעון.

"אנחנו לא יודעים איך להתמודד עם שנייה אחת של חסר", מזהירה פליסיטאס אריאס, לשעבר מנהלת הזמן בלשכה הבינלאומית למשקלים ולמידות. לדבריה, מערכות מחשב פשוט לא נועדו להתמודד עם מציאות כזו.

נכון לרגע זה, מדענים צופים צורך בדילוג על שנייה בסביבות 2026. אבל גורם מפתיע עשוי לדחות את המועד הזה בשלוש שנים: ההתחממות הגלובלית עצמה. במחקר שפורסם ב-Nature, הגיאופיזיקאי דאנקן אגניו מצא שמדפי הקרח הנמסים באנטארקטיקה ובגרינלנד שינו את התפלגות המסה סביב כוכב הלכת מספיק כדי להגדיל באופן מדיד את קצב הסיבוב שלו. למרות שהוא לכאורה מנוגד לאינטואיציה, האפקט הזה מתעורר מכיוון שכאשר הקרח בקטבים נמס, החומר עובר לכיוון קו המשווה, ומגביר את התנופה והתנופה הזוויתית של כדור הארץ, כמו מחליק אמנותי שמושך בזרועותיו.

כך, בתפנית יוצאת דופן, ההשלכות של שינויי האקלים עשויות לנטרל לפחות באופן זמני את אחד האתגרים הטכנולוגיים המרכזיים שניצבנו בפניהם מאז “באג 2000”. עם זאת, הצורך בדילוג על שנייה נשאר בלתי נמנע, אלא אם כן תעודכן את עצם ההגדרה של מדידת זמן אנושית. כמו כן, דחיית המשבר הטכנולוגי בשלוש שנים היא נחמה קטנה מאוד בהשוואה לחשש מסיכוני ההתחממות.