רק בגלל הרוח: החזון שהוביל לעיצוב האגדי של מגדל אייפל הרוח

לפני 135 שנה בדיוק, ב-31 במרץ 1889, סיימו הפועלים בפריז לבנות את מגד אייפל, אחד המבנים המפורסמים בהיסטוריה. אז פנינו ל-Perplexity ול-Cluade בשאלה מה בכלל אמור היה המגדל הזה להיות לפני שהפך לסתם מגנט תיירותי.

המגדל נבנה לקראת היריד העולמי של 1889, כדי להוות אטרקציה מרכזית בולטת ומונומנט לציון 100 שנה למהפיכה הצרפתית. המעצבים המקוריים שלו היו מוריס קוכלין ואמיל נוגייה, שני מהנדסים בכירים בחברת הבנייה של אלפרד אייפל. העיצוב, הכולל ארבע רגליים מקושתות תומכות המושרשות ביסודות בטון מסיביים, מתעקלות בהדרגה פנימה כדי להתאחד לבסוף כ-300 מטר מעל פני הקרקע, תוכנן במיוחד כדי להתמודד עם הרוח החזקה שתכה בו. לכן, במקום משטחים ישרים, הוא התבסס על קורות מתכת משורגות.

כפי שהסביר המהנדס האמריקאי פטריק ויידמן, פרופיל קו הרקיע של המגדל הוא "זנב של שני אקספוננציאלים" – צורה הנגזרת מתמטית וממזערת את השפעת כוחות הרוח. הדאגה העמוקה של אייפל מהשפעות הרוח על יצירתו ניכרת בעיצוב האלגנטי של המגדל, המאפשר למבנה "להשתרג לכאורה מתוך האדמה, מעוצב על ידי פעולת הרוח עצמה".

גובהו המתנשא של מגדל אייפל, כ-300 מטר, היה הישג מדהים של הנדסה, שעבר בזמנו כמעט פי שניים את אנדרטת וושינגטון, שגובהה כ-169 מטר, כמבנה מעשה ידי אדם הגבוה ביותר באותה תקופה – עד שמגדל קרייזלר בניו-יורק עקף אותו ב-1930. שאיפתו של אייפל לבנות את המגדל הראשון בעולם שמגיע לגובה של 1,000 רגל לא הייתה רק אתגר טכני, אלא הצהרה נועזת לגבי היכולות של ההנדסה המודרנית והרוח האנושית.

כידוע, המגדל חלול ברובו, ואין בו שטחי מגורים, ומעט מאוד שטחי מסחר (מספר מסעדות בכמה קומות בדרך לגג). הסיבות לכך הן שכאמור, הוא תוכנן להיות קודם כל מונומנט, ולא פתרון למצוקת דיור כלשהי, ושנית, שהוא נועד להיות קל ולאפשר לרוחות החזקות לעבור ממש דרכו. אייפל עצמו ראה בעיני רוחו את המגדל כ"ביטוי להכרת התודה של צרפת" על ההתקדמות המדעית והתעשייתית של המאה ה-18 והמהפכה הצרפתית, שכאמור הוא נועד לציין את יום השנה ה-100 שלה.

כידוע, העיצוב, שזכה תחילה לביקורות נוקבות ולכינוי "גברת הברזל", הפך עד מהרה לאגדה. לא פחות מ-7 מיליון אנשים מכל העולם מגיעים לראות אותו בכל שנה, וברחבי העולם נבנו מאז כמה וכמה "כפילים" שלו, מסין במזרח ועד לאס וגאס במערב. מסיבות אלו, המגדל שתוכנן במקור במיצג זמני לכבוד אירועים היסטוריים נשאר על תילו כבר כמעט מאה וחצי.