לא לומדים כלום? זה לא בגלל הצפיפות בכיתות – אלא בגלל המורים

מחקר חדש מצא שכיתות קטנות יותר בבתי ספר אינן מובילות לביצועים טובים יותר עבור תלמידים מאוכלוסיות מוחלשות, מה שמאתגר את אחת מתפישות היסוד הוותיקות בכל הנוגע לשיפור החינוך, בישראל ובעולם. על הממצאים המפתיעים נלמד בסיוע Claude.

ארבעת החוקרים מאוניברסיטת טאיג’וֹאוּ בסין ניתחו נתונים על מעל 2,700 תלמידי בתי ספר תיכוניים מוחלשים בסין וביפן. לפי הממצאים שפרסמו ב-International Journal of Science Education, צמצום מספר התלמידים בכיתה לא שיפר את הציונים או את "החוסן האקדמי" – היכולת להגיע לתוצאות טובות למרות התמודדות עם מצוקה חברתית-כלכלית.

מפתיע אף יותר הממצא הבא: כיתות קטנות במיוחד עלולות אפילו להוריד את סיכוייהם של תלמידים להגיע לרמות ההישגים הגבוהות ביותר בהשוואה לכיתות מעט גדולות יותר. ביפן, הוספת תלמיד אחד בלבד לכיתה הגדילה ב-20% את הסבירות שתלמידים מוחלשים יגיעו לדרגת הביצועים העליונה.

"דגש מוגזם על צמצום היקף הכיתות מיותר, מכיוון שהוא מזיק ליצירת סטודנטים עם רמות גבוהות של חוסן", אמר החוקר הראשי, פרופ’ טאו ג'יאנג. "במקום להקצות משאבים כספיים לצמצום כיתות, יהיה יעיל יותר להשקיע בהעסקת מורים למדעים באיכות גבוהה. המחקר הזה תומך בדעה שאיכות המורים, ולא הכמות, היא הערובה העיקרית לחוסנם של התלמידים".

המחקר זיהה גורמים בכיתה שניבאו חוסן אקדמי גבוה יותר, כגון שיטות הוראה יעילות, משמעת טובה, למידה מבוססת חקירה ומורים תומכים. עבור תלמידים מוחלשים ביפן, הוראה מבוססת חקירה הייתה הגורם המרכזי שנקשר עם הישגים גבוהים, בעוד שבסין הגורם המרכזי היה הוראה מכוונת מורים.

לעומת זאת, כיתות קטנות יותר ומספר מורים גבוה יותר לא הראו תועלת עקבית. החוקרים דוחקים בקובעי מדיניות להעביר משאבים מהפחתת גודל הכיתה להכשרת מורים טובה יותר, כדי להגביר את איכות ההוראה.

לכיתות קטנות יותר עדיין יש יתרונות בהקשרים מסוימים, אך המחברים טוענים שהעלויות של כיתות קטנות יותר מספקות תשואה פוחתת לשיפור החוסן האקדמי של תלמידים מרקע סוציו-אקונומי נמוך לעומת השקעה במורים טובים יותר.