דת היא, כידוע, אופיום להמונים – ואחת התכונות של אופיום היא היכולת שלו לסייע לאנשים לראות את העולם דרך משקפיים פחות שחורים מאשר בלעדיו. מחקר חדש מאוניברסיטת קיימברידג' מצביע על כך שאמונה דתית אכן מסוגלת לחולל הבדל משמעותי בהתמודדות של אנשים עם משברים ומצוקות. התפללנו ל-Claude כדי שתסביר לנו את המסקנות.
החוקרים מהאוניברסיטה הבריטית היוקרתית ניתחו נתוני סקרים נרחבים, גם מבריטניה וגם מארה"ב, לגבי תחושותיהם של אנשים בתקופת סגרי הקורונה, ומצאו שאנשים דתיים נטו לחוות ירידה נמוכה יותר ברווחה. באופן ממוקד יותר, המחקר מצא שמשתתפים דתיים דיווחו על עלייה של כמעט 30% פחות ברמת הדיכאון הממוצעת לעומת משתתפים לא דתיים במהלך תקופות הסגר. אלה שעבורם הדת הוגדרה כמרכזית יותר בחיים חוו רק חצי מהעלייה בדיכאון. המחקר המקביל בארה"ב הראה כי אמריקאים חילונים שנדבקו בקורונה נטו לדווח על ירידה חמורה ב-60% בבריאות הנפשית לעומת אמריקאים דתיים.
החוקרים אומרים שהתוצאות מדגישות את כוחה של אמונה לבנות חוסן ולהחדיר משמעות, אפילו בתוך אירועים סוערים כמו משבר בריאות עולמי. "אמונות דתיות עשויות לשמש בחלק מהמקרים כמשאבים פסיכולוגיים, שיכולים לחזק את ההערכה העצמית ולהוסיף כישורי התמודדות", מסבירה פרופ’ סריה אייר, מחברת שותפה של המחקר.
גם הגישה למקומות פולחן היתה משמעותית, במיוחד עבור קתולים ומוסלמים בבריטניה, ואף יותר מכך ברחבי ארה"ב. השתתפות בטקסים דתיים מקוונים הפחית 40% מההשפעות על בריאות הנפש הקשורות להידבקות בקורונה.
למרות שהמחקרים אינם מוכיחים סיבתיות, המחבר הראשי של המחקר, פרופ' שון לארקום, טוען שהמגיפה סיפקה ניסוי טבעי ייחודי – "מכה לרווחה של החברה כולה". לדבריו, "זה סיפק הזדמנות למדוד אם הדת חשובה לאופן שבו אנשים מסוימים מתמודדים עם משבר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו