קשה שפה: ילדים שמדברים שתי שפות מפתחים ‘פיצול אישיות’

מחקר חדש של זוג חוקרות מאהאוניברסיטה האטלנטית בפלורידה, שפורסם לאחרונה בכתב העת Journal of Cross-Cultural Psychology, מגלה שילדים דו-לשוניים להורים מהגרים מציגים סגנונות שיחה שונים באופן ניכר בהתאם לשפה שבה הם מדברים בכל פעם – או, אם תרצו, אישיות תרבותית שונה לכל שפה. נעזרנו ב-Claude כדי להביא, בשפה אחת, את המסקנות הדו-לשוניות המסעירות.

המחקר, שהתמקד בפעוטות דוברי ספרדית ואנגלית בדרום פלורידה, גילה שהם דבקו יותר ב’סטנדרטים’ של תרבויות אמריקה הלטינית כשדיברו בספרדית, לעומת התנהגות ‘אמריקאית’ יותר בדיבור אנגלית. הדפוס נבע מכך שאמהות שמרו על שיטות תקשורת תרבותיות מובחנות, למרות שחיו בארצות הברית; בעת אינטראקציה בספרדית, אמהות דיברו יותר והקשיבו פחות לילדים בהשוואה לסגנון של דו-שיח שוויוני יותר האופייני לדוברי אנגלית. בהתאם לכך, ילדים דיברו פחות בשיחות שניהלו בספרדית, תוך שימת דגש על הקשבה. אך במעבר לאנגלית, השיחה הפכה ל’מאוזנת’ יותר, בדומה לאמריקאים ממוצא אירופי.

מחברת המחקר, ד"ר אריקה הוף, מסכמת שאמהות מהגרות עוברות באופן פיגורטיבי בין דרכי חשיבה תרבותיות באמצעות "מתג עמעום למנהגים תרבותיים". משך זמן המגורים בארה"ב השפיע גם על התרבות, כאשר חשיפה ארוכה יותר הסיטה בעדינות את האינטראקציות של אמהות בספרדית לכיוון הסטנדרט האמריקאי ה’דברני’ יותר. ובכל זאת, עדיין ניכר הבדל תרבותי בין שיחות שנוהלו בשתי השפות.

המחקר מדגיש כי נורמות חברתיות של ילדים עלולות להתפרש בצורה שגויה כקושי בשפה האנגלית במסגרות בית ספריות. ד"ר הוף מציינת כי "הם לא הולכים להיות דברנים – וזה לא בגלל שהם יודעים פחות או מסוגלים פחות. זה בגלל שזה מה שלימדו אותם".

בשורה התחתונה, המחקר מראה שילדים קולטים מאפיינים תרבותיים שונים משיחות בשפות שונות, ועם הזמן מסגלים יכולת להחליף בין זהויות תרבותיות שונות בשיחות באותן שפות, במקביל להחלפת אוצר המלים והמבטא.