"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הסמויה: הכתבת שחשפה את פרצופם האמתי של אספני האמנות

המחירים הסודיים, הגלריות הסגורות, והרמזים שבהם משתמשים כדי לדעת מי ראוי לרכוש או למכור ציור יוקרתי ומי אפשר לנצל ולזרוק. ספר חדש חושף את האמת מאחורי עולם האמנות המודרני: הכישרון פחות חשוב משם המשפחה שלך

,עודכן
0השמעה
אילוסטרציה. צילום: Peggy und Marco Lachmann-Anke from Pixabay

העיתונאית ביאנקה בּוֹסְקֶר נטלה על עצמה משימה רבת פנים: היא נכנסה לעבוד בזהות בדויה בסצנת האמנות העכשווית העילית של ניו יורק. המטרה: להבין איך ייתכן שהתעשייה מושכת סכומי כסף אסטרונומיים אך החוג המעורב בה נשאר כה מצומצם. היא התחזתה לעוזרת גלריה ושולייה בסטודיו, ובסופו של דבר הוציאה ספר בשם "לקלוט את התמונה", בו היא חושפת את הרמזים העדינים והכללים הבלתי כתובים המנציחים את הפריבילגיות בעולם האמנות.

היא מגלה שכסף לכשעצמו אינו מספיק להעניק למחזיקים בו גישה לסצנה. ההשפעה שמורה ל"כסף ישן" וליחוס תרבותי – כלומר, צאצאים של אנשים לבנים מפורסמים מהדורות הקודמים. מחירי יצירות מוסתרים באופן פעיל מכל מי שנחשב לא ראוי להחזיק בהם – כולל עשירים גדולים, אם אינם מהרקע הנכון. השושלת המשפחתית, הון שעובר בתורשה וקשרים מכתיבים לגלריות את מי הגלריות לקבל בברכה – ואת מי לא. הכישרון חשוב פחות מהגישה למעגלים החברתיים הנכונים.

בוסקר חושפת את היומרה של התעשייה – החל מגלריות שאוסרות על עוזרים להישמע "מאושרים" בטלפון ועד לדיבור ‘אמנותי’ בלתי ניתן לפענוח, שאותו היא מגדירה "לעיסה דרך מילון", שמרחיק את מי שלא מכירים אותו מבפנים ויודעים לדבר בו. גיוון גזעי בעמדות כוח אינו קיים. משרות זוטרות בתחום מגיעות עם משכורות כה נמוכות, עד שמובן מאליו שרק צעירים עם הורים עשירים המממנים אותם יכולים להרשות לעצמם לעבוד בתחום, מה שמבטיח שאותן משפחות תישארנה שולטות בגלריות.

רוצים לדעת עוד?

יש לנו עוד כל כך הרבה מידע מעניין לשתף איתכם! תנו לנו את המייל שלכם, וניתן לכם את הכתבות הכי מעניינות בעולם.

הספר חוקר גם כיצד מוסדות מנצלים רעיונות רדיקליים תוך הדרת הרדיקלים עצמם – מצד אחד הם מפארים את שמם של אמנים שאינם חלק מהתרבות, אך מצד שני מונעים את הגישה של אותם אמנים לרווחים וליוקרה ממכירת יצירותיהם כאמנות עילית.

בוסקר מסירה את הלוט משכבות המחסומים הסנוביים העדינים שנבנו סביב הממסד האמנותי, וקוראת לפתיחת השורות ולשקיפות מלאה, שתאפשר לכל בעל כישרון אמנותי אמתי להיות חלק מהעולם הנישתי אך היוקרתי מאוד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר