את הכתבה הזו אל תקראו היום – אבל תשמרו אותה למחר

אנחנו כבר כמעט חודש מתחילת השנה החדשה, ועדיין לא התחלתם לממש את ההחלטות שלכם מסוף השנה הקודמת? אתם לא לבד. דחיינות, כידוע, היא הרגל שקשה מאוד להתחמק ממנו. מה מניע אותנו לדחות דברים שלפחות את חלקם אנחנו יודעים בוודאות שנהיה חייבים לעשות בסוף בלחץ של הרגע האחרון? ביקשנו מ-Claude להסביר לנו.

פוּשיה סירוּאה, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת דורהאם, אומרת שדחיינות נובעת לרוב מניסיון להימנע מהרגשות הקשורים במשימות מסוימות. מטבע הדברים, דחיינות כרוכה בדחיית פעילויות חשובות מרצון, למרות המודעות לפגיעה אפשרית. מי שמתמהמה באופן כרוני נוטה להיאבק בניהול רגשות שליליים. מחקרי הדמיית מוח מראים שיש לאנשים כאלה פחות קשרים בין אזורים המווסתים רגשות ומעריכים איומים במוח.

אנשים עם הפרעות קשב וריכוז נוטים יותר לדחיינות – כנראה בגלל הקשיים בוויסות רגשות. בנוסף, אלו שמתמהמים נוטים לסבול מאמיגדלה מוגדלת – מה שהופך אותם לרגישים מאוד לפחד, שכן אמיגדלה בגודל תקין אחראית על ויסות פחדים. אפילו אי נוחות קלה, כמו ניסוח דוא"ל, יכולה להרגיש מכריעה מספיק כדי להימנע ממנה עבור אנשים כאלה.

ישנם גם גורמים גנטיים, עם קשרים בין דחיינות ואימפולסיביות – אבל גם השפעות סביבתיות משחקות תפקיד מרכזי. התמודדות עם לחצים, כמו אבל, עלולה לגזול את המשאבים הדרושים להתמודדות עם משימות מנוגדות, מה שגורם לדחיינות. ההרגל רק מחמיר את הלחץ הנגרם מהדחיינות, ככל שהמחויבויות מצטברות. מעגל קסמים זה פוגע בבריאות הנפש, בהישגים אקדמיים, בניהול הכספי ועוד.

החדשות הטובות הן שלימוד דרכי התמודדות עם רגשות שליליים יכול להפחית את הדחיינות. כאשר עומדת בפניכם משימה ‘מאיימת’ – סירואה מייעצת לעצור כדי לזהות אילו רגשות מתעוררים בכם ומדוע אתם רוצים להתחמק מהם. פירוק מטלות גדולות לחתיכות קטנות יותר יכול גם הוא לעזור. מציאת משמעות במשימה, תגמול עצמי על התקדמות בביצוע וחמלה עצמית הם גורמי מפתח בדרך להתגברות על דחיינות.