הסיבה להגבלת המהירות החדשה בארה"ב: ישראל

ב-2 בינואר 1974 חתם נשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון על צו שהוסיף לחוק האמריקאי הגבלת מהירות שהיום תיראה ברוב העולם בלתי סבירה: 55 מייל לשעה (88.5 קמ"ש). המגבלה הזו נכנסה לתוקפה 60 יום מאוחר יותר ונאכפה בכל רחבי המדינה. מה גרם לנשיא להתערב במהירות הנהיגה של האזרחים? נעזרנו ב-ChatGPT כדי להבין.

בתחילת שנות ה-70 מצאה את עצמה ארה"ב במשבר אנרגיה. אמברגו הנפט הערבי, שהוטל על ידי ארגון המדינות הערביות יצואניות הנפט (OAPEC) בתגובה לתמיכה של ארה"ב בישראל במהלך מלחמת יום הכיפורים, הוביל לירידה דרמטית בייצוא הנפט לארה"ב. כתוצאה מכך, נוצר בארה"ב מחסור בדלק. מחירי הבנזין זינקו, תורים ארוכים נוצרו בתחנות דלק, ותחושת דחיפות וחוסר ודאות השתלטה על החיים. אורח החיים האמריקני, המתמקד במכוניות עוצמתיות, עמד בפני אתגר, והיה צורך נואש בפתרון.

הנשיא ניקסון הציע צעד דרמטי וחסר תקדים: הגבלת מהירות לאומית, שתמנע נהיגה מהירה ובזבזנית דלק בכל רחבי ארה"ב. במקור, בנובמבר 1973, הוא דיבר על מגבלה של 50 מייל לשעה (80 קמ"ש) למכוניות פרטיות ו-55 מייל לשעה לאוטובוסים ומשאיות. המקור להבדל היה תפישה לפיה רכבים פרטיים ומסחריים מגיעים לניצול מיטבי של הדלק במהירויות שונות. למרבה הפלא, דווקא איגוד המשאיות של קליפורניה התנגד למהלך, בטענה שמגבלות שונות על רכבים שנוסעים באותם כבישים מטופש מבחינה בטיחותית.

לבסוף, כאמור, הוחלט להגביל את כל סוגי הרכבים לאותה מהירות – 55 מייל לשעה בכל הכבישים המהירים. כמובן שבכבישים מקומיים המגבלות היו נמוכות יותר. 21 מדינות לא הושפעו מהצו – ב-12 מדינות המגבלה בכבישים מהירים כבר היתה 55 מייל לשעה, וב-9 נוספות המגבלות היו נמוכות יותר. רק 29 מדינות נאלצו להוריד את מגבלות המהירות הקיימות שלהן. מלבד הגבלת המהירות, כלל הצו איסורים על תאורה דקורטיבית מבוססת נפט.

המהירות המותרת של 55 מייל לשעה הפכה למאפיין אייקוני של הכבישים המהירים האמריקאיים. אפילו לאחר שמשבר הנפט הסתיים, המגבלה נשארה בתוקפה, מכיוון שמעבר לחיסכון בדלק, היא הובילה לפי האמורנה לפחות תאונות דרכים קשות. רק בשנת 1995 החליט הקונגרס לבטל את המגבלה הלאומית ולאפשר למדינות השונות להחליט בעצמן מה המהירות המותרת בכבישים המהירים שלהן.