הקרב על המסטיק: הפרטים המדהימים על הולדת גומי הלעיסה

כשאתם לועסים לתומכם מסטיק, אתם מן הסתם לא מעלים על דעתכם כמה טוויסטים היו בסיפור המצאתו. אז לכבוד 154 שנים להגשת בקשת פטנט על המסטיק בארה"ב, נעזרנו ב-Forefront כדי להביא לכם כמה פרטים על הקרב הדביק בהיסטוריה.

ב-28 בדצמבר 1869, הגיש וויליאם סֶמְפֶּל ממאונט ורנון שבמרכז מדינת אוהיו בקשת פטנט למה שהוא הגדיר "שילוב של גומי עם פריטים אחרים, בכל פרופורציה המותאמת להיווצרות מסטיק מקובל". עד כאן הכל טוב ויפה – עד שתשמעו מה היה מקצועו של סמפל: רופא שיניים. מטרתו, למרות תיאוריות הקונספירציה שעולות עכשיו בדעתכם, לא היתה ליצור לעצמו תור של מטופלים, אלא בדיוק להיפך: המסטיק שלו תוכנן לנקות את השיניים, כדי שאנשים יצטרכו להגיע אליו פחות, וגם אז תהיה לו פחות עבודה.

טוויסט משמעותי בעלילה הוא שבקשתו של סמפל נדחתה. הסיבה לכך היא שאיימוס טיילר, שהתגורר באותה מדינה – בעיר טולדו שבקצה הצפוני של אוהיו – כבר הגיש בקשה לרישום פטנט על המסטיק כמעט חצי שנה קודם, ב-27 ביולי. אבל אפילו הוא לא מקבל את הקרדיט ההיסטורי כממציא המסטיק – משום שכבר ב-1848, 21 שנה קודם, מכר ג’ון קרטיס ממדינת מיין מוצר שהוא קרא לו "גומי אשוחית טהור ממדינת מיין". לצערו, הוא לא חשב לרשום פטנט על המוצר.

אבל אפילו אם קרטיס היה רושם את הפטנט על המסטיק לפני טיילר, אי אפשר היה לקרוא לו ממציא המסטיק. זאת משום שחומרים דמויי מסטיק נלעסו בתרבויות שונות ברחבי העולם במשך מאות שנים קודם לכן. עמים ילידיים בצפון ומרכז אמריקה לעסו באופן שגרתי שרפים מעצים כמו אשוח (ומכאן מקור "גומי האשוחית" של קרטיס) ושרף מעץ הספודילה, שהיו הגרסה הטבעית למסטיק.

למרות כל הטוויסטים, בקשת הפטנט של סמפל נחשבת לאבן דרך חשובה בהיסטוריה של המסטיק. המסטיק בגרסתו המוכרת כיום הגיע רק 100 שנה לאחר מכן, בשנות ה-70 של המאה ה-20 (כלומר לפני 50-60 שנה), תחילה בטעמי פירות ולאחר מכן בטעמים מעט פחות מסורתיים.