"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הקרב על המסטיק: הפרטים המדהימים על הולדת גומי הלעיסה

ההיסטוריה של המסטיק ארוכה, אך במאה ה-19 הוא הפך לטרנד של ממש, כאשר יזמים שונים נאבקו על הזכות להיחשב לממציאים שלו – כולל אחד שהסביר את ה"המצאה" שלו בצורה מוזרה במיוחד

,עודכן
0השמעה
נועד לנקות את השיניים. מסטיק. צילום: GettyImages

כשאתם לועסים לתומכם מסטיק, אתם מן הסתם לא מעלים על דעתכם כמה טוויסטים היו בסיפור המצאתו. אז לכבוד 154 שנים להגשת בקשת פטנט על המסטיק בארה"ב, נעזרנו ב-Forefront כדי להביא לכם כמה פרטים על הקרב הדביק בהיסטוריה.

ב-28 בדצמבר 1869, הגיש וויליאם סֶמְפֶּל ממאונט ורנון שבמרכז מדינת אוהיו בקשת פטנט למה שהוא הגדיר "שילוב של גומי עם פריטים אחרים, בכל פרופורציה המותאמת להיווצרות מסטיק מקובל". עד כאן הכל טוב ויפה – עד שתשמעו מה היה מקצועו של סמפל: רופא שיניים. מטרתו, למרות תיאוריות הקונספירציה שעולות עכשיו בדעתכם, לא היתה ליצור לעצמו תור של מטופלים, אלא בדיוק להיפך: המסטיק שלו תוכנן לנקות את השיניים, כדי שאנשים יצטרכו להגיע אליו פחות, וגם אז תהיה לו פחות עבודה.

טוויסט משמעותי בעלילה הוא שבקשתו של סמפל נדחתה. הסיבה לכך היא שאיימוס טיילר, שהתגורר באותה מדינה – בעיר טולדו שבקצה הצפוני של אוהיו – כבר הגיש בקשה לרישום פטנט על המסטיק כמעט חצי שנה קודם, ב-27 ביולי. אבל אפילו הוא לא מקבל את הקרדיט ההיסטורי כממציא המסטיק – משום שכבר ב-1848, 21 שנה קודם, מכר ג’ון קרטיס ממדינת מיין מוצר שהוא קרא לו "גומי אשוחית טהור ממדינת מיין". לצערו, הוא לא חשב לרשום פטנט על המוצר.

רוצים לדעת עוד?

יש לנו עוד כל כך הרבה מידע מעניין לשתף איתכם! תנו לנו את המייל שלכם, וניתן לכם את הכתבות הכי מעניינות בעולם.

אבל אפילו אם קרטיס היה רושם את הפטנט על המסטיק לפני טיילר, אי אפשר היה לקרוא לו ממציא המסטיק. זאת משום שחומרים דמויי מסטיק נלעסו בתרבויות שונות ברחבי העולם במשך מאות שנים קודם לכן. עמים ילידיים בצפון ומרכז אמריקה לעסו באופן שגרתי שרפים מעצים כמו אשוח (ומכאן מקור "גומי האשוחית" של קרטיס) ושרף מעץ הספודילה, שהיו הגרסה הטבעית למסטיק.

למרות כל הטוויסטים, בקשת הפטנט של סמפל נחשבת לאבן דרך חשובה בהיסטוריה של המסטיק. המסטיק בגרסתו המוכרת כיום הגיע רק 100 שנה לאחר מכן, בשנות ה-70 של המאה ה-20 (כלומר לפני 50-60 שנה), תחילה בטעמי פירות ולאחר מכן בטעמים מעט פחות מסורתיים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר