למה אנחנו כבר לא ישנים פעמיים?

ההיסטוריון רוג’ר אֶקירך בילה זמן רב בחקר הרגלי השינה של אנשים טרום המהפכה התעשייתית – אבל לגילוי שבו נתקל בשנות ה-90, בעת העבודה על מחקריו, הוא לא היה מוכן: במקום עדות על שנת לילה ארוכה ורגועה, שלה ציפה, הוא מצא את מה שהוביל אותו בנתיב שונה לחלוטין. נעזרנו ב-ChatGPT כדי לצלול לנבכי התגלית ההיסטורית.

העדות הבלתי צפויה התחבאה בתצהיר בית משפט מ-1699, בעדותה של ילדה בת 9 בשם ג’יין ראות’. הילדה סיפרה כי היא ואימה ישבו בבית כאשר נשמעה דפיקה בחלון, ומחוצה לו עמדו שני גברים. האם הלכה איתם, אך לא לפני שהורתה לבתה לשכב בשקט ולחכות לשובה של האם בבוקר. האם מעולם לא חזרה, ולאחר כמה ימים התגלתה גופתה והתברר כי היא נרצחה באכזריות באותו לילה.

עדותה של ג’יין לא סייעה לפתור את תעלומת הרצח, והמקרה לא פוענח מעולם. אבל סיפורה פקח את עיניו של אקירך. משום שג’יין סיפרה שהדבר קרה בדיוק לאחר שקמה מ"השינה הראשונה" – מושג שלא היה מוכר לו עד אז. הוא חיפש אזכורים נוספים שלו וגילה רבים כאלה בספרות, יומנים ותיעודים תרבותיים שונים. לאורך ההיסטוריה, התברר לו, בני אדם נהגו לישון פעמיים בלילה: פעם ראשונה בערך מתשע בערב עד אחת-עשרה בערב, לאחר מכן אנשים היו מתעוררים, מבצעים פעילויות ליליות שונות, ולפני חצות היו חוזרים למיטותיהם ל"שינה השנייה", או "השינה הגדולה", שנמשכה עד הבוקר.

כאמור, אקירך מצא התייחסויות רבות לדפוס השינה הזה – לא רק באנגליה, אלא ברחבי העולם כולו – מאירופה ואסיה, דרך אפריקה ועד אוסטרליה ואמריקה. אם כן, מה קרה למנהג העתיק הזה במאות השנים האחרונות?

אקירך מעריך כי חלוקת השינה לשניים דעכה במקביל למהפכה התעשייתית. תאורה מלאכותית, במיוחד כזו המופעלת על ידי גז וחשמל, האריכה את שעות הערות, ודחסה את שעות השינה לרצף אחד. הצורך להתעורר בשעה מסוימת באמצע השינה, רק כדי לחזור אליה מאוחר יותר, נמחק לבסוף לטובת שינה רצופה יותר.

כיום, דפוסי השינה שלנו התפתחו, ואפילו עצם העובדה שפעם נהוג היה לחלק את השינה לשניים נשכחה ונחשבת לגילוי מרעיש. אקירך מציין כי כיום, אנשים שנוטים להתעורר באמצע השינה ולהירדם שוב מאוחר יותר חרדים מכך, שכן החברה שסביבם תופשת זאת כמצב לא טבעי – אך למעשה, שינה רצופה היא הרגל מודרני, בעוד טבע האדם מעודד, ככל הנראה, פיצול של שעות השינה.