לא תאמינו מה שכמה דמעות עושות לגברים

כשאנחנו רואים מישהו בוכה, לעתים קרובות מתעוררים בנו רגשות כמו אמפתיה, עצב או חמלה. אבל דמעות אנושיות משפיעות עלינו אפילו אם בכלל לא ראינו את מי שבכה אותן – כך לפי מחקר חדש ופורץ דרך של מכון וייצמן.

המחקר, שפורסם בכתב העת PLOS Biology, בדק את ההשפעות של חשיפת גברים לדמעות רגשיותלעומת תמיסת מלח, בעקבות מחקר קודם שהראה שדמעות יכולות להפחית את רמות הטסטוסטרון של גברים. מאחר שטסטוסטרון נמוך יותר קשור לתוקפנות מופחתת, החוקרים, בראשות שני אגרון, שיערו שלדמעות תהיה השפעה מרגיעה. כך הם גיבשו ניסוי שבמהלכו 25 מתנדבים גברים התבקשו להריח דגימות של דמעות אמיתיות או תמיסת מלח – מבלי לדעת במה מדובר. הדמעות נאספו משש מתנדבות שבכו בזמן צפייה בסרטים עצובים.

לאחר מכן שיחקו הגברים במשחק מחשב שמודד התנהגויות אגרסיביות כמו חיפוש נקמה. המשחק מאפשר להם להרוויח כסף, כאשר שחקן מתחרה בדוי יכול לגנוב להם כסף, ולאחר מכן הם מקבלים בחירה האם "לנקום בו" – כלומר, לגרום לו להפסיד כסף ללא שירוויחו מכך כלום, או לא לעשות זאת. למרבה ההפתעה, הגברים שהריחו דמעות הראו ירידה של 43.7% בהתנהגויות תוקפניות חפצות נקמה בהשוואה לאלה שהריחו תמיסת מלח.

התוצאות הללו מאששות כי בני אדם מגיבים לחומרים שמופרשים על ידי דמעות רגשיות – בדיוק כמו בעלי חיים. עד כה היה ידוע שבעלי החיים משתמשים בדמעות כדרך להעברת מסרים, אך לא היה ברור האם בני אנוש מסוגלים גם כן לחוש באותם סוגי מסרים כימיים המסתתרים בדמעות.

כדי להבין את הבסיס לתגובה, החוקרים בדקו דמעות על 62 קולטני ריח אנושיים במעבדה. הם גילו שארבעה קולטנים הופעלו על ידי דמעות אך לא על ידי תמיסת מלח. בנוסף, סריקות MRI של מוחות הגברים הראו שאזורים הקשורים לתוקפנות, כמו קליפת המוח הקדם-מצחית והאינסולה הקדמית, היו פחות פעילים לאחר שהריחו דמעות במהלך המשחק המעורר.

כאמור, ההתנהגות הזו דומה לזו שהיתה מוכרת ממכרסמים ובעלי חיים אחרים, המחברים מציינים כי תקשורת כימית כזו חשובה לוויסות התנהגויות בין תינוקות, לפני שהם מפתחים כישורי שפה.