לא פראיירים: ילדים קטנים לא רוצים מורים רובוטים

הצפת המידע והפייק ניוז הן חלק מהמגמות המדאיגות ביותר של השנים האחרונות, ומחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת סינגפור לטכנולוגיה ועיצוב בדק את יכולתם של ילדים שנולדו לתוך העולם הזה לסנן מידע ממקורות שונים. הסתייענו ב-ChatGPT כדי לספר על הממצאים המפתיעים.

המחקר, שפורסם בכתב העת Child Development, מאתגר תפישות קיימות לגבי הסתמכות של ילדים על מקורות מידע. החוקרים, בהובלת לי שיאוצ’יאן ובשיתוף עם פרופסור יוֹאוּ ווֵיי קווין, התמקדו בילדים בגילאי 3 עד 5 וביכולתם לאבחן מהימנות מידע, תוך חלוקה בין מידע נכון ללא נכון, מידע שהגיע מאדם או מרובוט ומידע שהגיע ממקור "מהימן" או "לא מהימן".

המשתתפים חולקו לקבוצות של "ילדים קטנים" ו"ילדים גדולים" לפי הגיל החציוני – 4.58 – ובכל קבוצה מחצית מהילדים צומדו ל’מורה’ אנושי ומחצית ל’מורה’ רובוטי מדגם NAO של SoftBank היפנית, שנראה כמו מיני-אדם לבן ומדבר בקול כמעט אנושי. ה’מורים’ סיפקו הגדרות נכונות או לא נכונות לחפצים שונים, ולאחר מכן נבדקה יכולתם של הילדים לזהות אילו מקורות סיפקו מידע אמין ואילו לא.

הגילוי המפתיע היה שהילדים הקטנים יותר, בגילאי 3 עד 4.58, הראו נטייה לסמוך יותר לסמוך על ‘מורה’ אנושי שמסר מידע מוטעה מאשר רובוט שמסר מידע מוטעה. זאת לעומת הילדים מגיל 4.58 ומעלה, שהראו אבחנה זהירה יותר לגבי דיוק המידע בלי קשר לשארה האם נמסר להם על ידי אדם או רובוט.

ד"ר לי הסביר את המסקנות בכך ש"לילדים צעירים ומבוגרים יותר יש אסטרטגיות אמון סלקטיביות שונות – במיוחד האופן שבו הם משתמשים בסימני האמינות והזהות של מוסרי המידע כשהם מחליטים על מי לסמוך". במלים אחרות, נראה שילדים קטנים יותר סומכים יותר על בני אדם (וספציפית נשים – המחקר השתמש באישה שמסרה את המידע, תוך ניסיון לחקות את התנועות וטון הדיבור של הרובוט כדי ליצור רושם דומה).

לממצאים אלה יש השלכות משמעותיות, במיוחד בהקשר של טכנולוגיה חינוכית. ככל שרובוטים וכלים מונעי בינה מלאכותית הופכים לאינטגרליים בכיתות, הבנת האופן שבו ילדים תופסים וסומכים על ישויות אלה היא חיונית. פרופסור יואו מדגיש את הצורך של מתכנני מערכי חינוך לשקול את "ההשפעה של יכולת נתפסת בעת בניית רובוטים וכלים חינוכיים אחרים מונעי בינה מלאכותית לילדים צעירים".