עבור אוהבי כלבים, נביחות ויללות עשויים להיות מוזיקה לאוזניים – או אולי דווקא רעש מחריש שכנים שיש למנוע בכל מחיר. הנה רשימה שגיבשנו בעזרת Claude, של 7 גזעים בעלי נטייה טבעית להיות "דברנים" גדולים, שהסוג הראשון של אנשים ממש יאהב, והסוג השני אולי יעדיף להימנע ממנו לטובת גזעים אחרים ושקטים יותר:
1. ביגל
הביגלים משמעיעים קולות רבים ומגוונים, שהאייקוני בהם מכונה באנגלית "בֵּיי" – נביחה ממושכת וקולנית שמיועדת לציד, ובה הם משתמשים בעיקר כדי ליידע את בעליהם האנושיים לטרף באזור.
2. האסקי סיבירי
כלבי המזחלות היפהפיים האלה "מדברים" ביללות או שירה מלודית לעתים קרובות, משום שהם גודלו לתקשר למרחקים ארוכים בערבות הקרח.
3. צ'יוואווה
הכלבלבים הקטנטנים האלה משמיעים לעתים קרובות את הנביחות הגדולות והממזריות ביותר. למרות קומתם הזעירה, כלבי צ'יוואווה ידועים באומץ ליבם וקולותיהם החזקים המתריעים על מצבים שונים.
4. באסט
עם הנביחות האייקונית והיללות הנוגות שלהם, כלבי הבאסט גדולי-האוזניים הם ממש מקבילה מציאותית לאִיָה (או איור, עבור המבוגרים יותר בינינו). הנביחות המהדהדות שלהם, שנועדו לעקוב אחר הטרף לפי קול, מספקות חומר האזנה רב.
5. כלבי גישוש
גזע הכלבים בלאדהאונד, המשמש לאיתור בעזרת חוש הריח הרגיש במיוחד שלו, מתאפיין בנביחות רמות ויללות מהדהדות, בעיקר כשהם סובלים ממחסור בגירויים, לאור הצורך העז שלהם בגירוי מנטלי תמידי.
6. פינצ'רים מיניאטוריים
אל תתנו לגודלם הקטן להטעות אתכם – כמו עמיתיהם הצ’יוואוות, גם הכלבים הקטנים הללו נובחים במרץ ובקול גדול, כיאה לכלבי השמירה שנועדו להיות. אילוף עוזר לתעל את הנביחות שלהם ולרסן אותן.
7. תחש
עם הגוף הארוך והאווירודינמי שלו שהופך אותו לחופר נמרץ, כלב התחש פולט נביחות מהדהדות כדי לאותת על איומים פוטנציאליים, או אפילו רק מבקרים, ומהווים כלבי שמירה מעולים.
כמובן שכמות ואופי הקולות שמשמיע כל כלב תלויים לא רק בגזעו, אלא גם באילוף שלו ובטיפול השוטף של הבעלים בחבר הנאמן שלו. תמיד כדאי להתייעץ במומחים ולדאוג ללמד את הכלבים להתנהג באופן שמקובל על הסביבה.