בני אדם לא נועדו לעוף – זה אחד המשפטים שהכי מעצבנים מי שחי במאות השנים האחרונות. הרי אם בני אדם יכולים להצית אש, לבנות, לצייר וכו’ – אין סיבה שהם לא יוכלו גם לעוף. היום, ה-14 בדצמבר, מציין את שתי הפעמים הראשונות שבהן בני אדם הוכיחו שהם באמת מסוגלים להתרומם מהקרקע למשך יותר מהזמן שלוקח לקפוץ מעל מכשול. נעזרנו ב-Perplexity כדי לספר על ההיסטוריה הכפולה של היום הזה.
ההישג הראשון שנרשם ב-14 בדצמבר היה ב-1782 – לפני 241 שנים, בצרפת. האחים ז’וזף-מישל וז’אק-אטיין מונגולפייה הצליחו לראשונה לבצע טיסת ניסוי בכלי בלתי-מאויש שנראה כמו קופסה עטופה בד, שתחתיה הם הבעירו עצים וחציר כדי ליצור אוויר חם שיצטבר בקופסה וירים אותה מהקרקע. הטיסה היתה הצלחה מסחררת – כה מסחררת שהם איבדו שליטה וטסו מרחק גדול בהרבה מהמתוכנן – 2 ק"מ – לפני שהצליחו לנחות בשלום. לאחר הנחיתה הושמד הכלי בשל מה שכונה בספר על פועלת כ"חוסר שיקול דעת" מצד עובר אורח.
בעקבות ההצלחה, כחצי שנה לאחר מכן, ב-4 ביוני 1783, הם ערכו את ההדגמה הפומבית המתכוננת הראשונה של מה שקיבל בהמשך את השם כדור פורח, בעיר שבה התגוררה משפחתם – אנונה. הפעם הם כבר יצרו כלי בצורה עגולה, ולא קובייתית כמו כלי הניסוי הראשוני. הוא היה עשוי מאריג יוּטה, משקלו היה 225 ק"ג והוא היה מסוגל להכיל 790 ממ"ק של אוויר – שהספיקו כדי להרים את הבלון לגובה מוערך של 1,600-2,000 מטר (5,200-6,600 רגל – כשישית מגובה הטיסה המקובל של מטוסי נוסעים כיום) ולקחת אותו למרחק של 2 ק”מ תוך 10 דקות.
הצעד הבא של האחים היה טיסות מאוישות. הם התחילו מהטסת ניסוי של בעלי חיים – כבשה, ברווז ותרנגול, ולאחר שבעלי החיים נחתו בשלום הם קיבלו אישור מהמלך לבצע טיסה מאוישת. ב-15 באוקטובר 1783 המריא הכדור הפורח הגדול ביותר שלהם עד כה, בגובה 23 מטר ותכולת אוויר של 1,700 ממ"ק, כשהוא קשור בכבל לקרקע ועל סיפונו נמצא ז’אק-אטיין. חודש לאחר מכן, ב-21 בנובמבר, הפכו המורה פּילאטְר דה רוֹזייה וקצין הצבא הצרפתי המרקיז פרנסואה לורן ד’אַרְלאנְד לבני האדם הראשונים שטסו טיסה חופשית (כלומר ללא חיבור פיזי לקרקע) בכדור פורח. השניים המריאות לגובה של כ-910 מטר (3,000 רגל) מעל פריז למרחק של 9 ק"מ במשך 25 דקות – ולאחר הנחיתה התברר כי היה להם מספיק דלק כדי לטוס למרחק גבוה פי ארבעה, אלא שניצי אש החלו לגרום נזק לבד ולסכן את שלמות הבלון. כידוע, מאז שכללו האחים, ויורשיהם בתעשייה, את העיצוב, ולמרות שהכדורים הפורחים לא הפכו לכלי תחבורה מרכזי, הם כן נחשבים כיום לתחביב נחמד עם פוטנציאל למסעות ארוכים יחסית עם נוף עוצר נשימה.
בדיוק 121 שנים אחרי הניסוי הראשון של האחים מונגולפייה, עשו שני אחים אחרים – וילבור ואורוויל רייט – את טיסת הניסוי הראשונה שלהם בכלי טיס ממונע (לאחר מספר ניסיונות עם עם “גליידר” – כלומר דאון – החל מ-1900). סמוך לעיר קיטי הוק שבצפון קרוליינה, הם נעזרו בחבורת גברים חזקים כדי להציב את ה"רייט פלייר", המטוס הממונע הראשון בעולם, על מסילה שעליה הוא נסע כדי לצבור תאוצה במורד דיונה. לאחר הטלת מטבע זכה ווילבור להיות הטייס הראשון – אלא שהטיסה היתה קצרה מהמתוכנן, בשל טעות שלו, והוא התרסק לאחר 32 מטרים ו-3.5 שניות בלבד.
לאחר שלושה ימים לתיקון הנזקים למטוס, ב-17 בדצמבר, הציבו האחים את מסילת התאוצה על קרקע שטוחה, כך שהמטוס היה צריך להמריא בעצמו, ולא להתחיל מגבוה ולדאות כלפי הקרקע. הרוח באותו יום אכן סיפקה למטוס את הכוח להתרומם, ואורוויל ביצע טיסה באורך 12 שניות למרחק של 37 מטר. האחים ביצעו עוד 3 טיסות באותו יום, כאשר בכל אחת הם החליפו ביניהם את תפקיד הטייס. הטיסה הרביעית והאחרונה באותו יום, שבה כמובן היה ווילבור הטייס, הגיעה למרחק של 260 מטר ונמשכה 59 שניות.