גוטרש אינו הבעיה: האו"ם תמיד תמך באויבי ישראל

המהומה האחרונה סביב הפעלת סעיף 99 על ידי מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, רק כדי להתנגד למלחמתה של ישראל מול חמאס, לא צריכה להפתיע איש. האו"ם הוא ארגון שמאז שחר קיומו התעצל לטפל בכל סוגיה מלבד גינוי של ישראל ואימוץ חם של אויביה. כך קרה לפני 35 שנה בדיוק, כאשר עצרת האו"ם התכנסה במיוחד כדי לשמוע נאום מפיו של יאסר ערפאת, הארכי-טרוריסט שאחראי להרג אלפי יהודים, ולא מעט אחרים, בעשורים האחרונים במסגרת פעולות הטרור שעליהן ניצח כיו"ר הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף). על הנאום נספר בסיוע ChatGPT.

החלטת האו"ם לספק פלטפורמה לערפאת זכתה לתמיכה של כמה מדינות חברות, וגינוי מצד חברות אחרות, מה שמשקף את המחלוקות העמוקות סביב הסכסוך הישראלי-פלסטיני. נשיא ארה”ב, רונלד רייגן, עמד לצד ישראל בהתנגדותה לנאום ודחה את בקשת האשרה של ערפאת להיכנס לארה”ב כדי לנאום בבניין האו”ם בניו-יורק. מדינות אירופה גינו את ההחלטה, בטענה שיש צורך בדיאלוג לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני (משהו שרייגן ממש לא נזקק לו – הוא עצמו כבר ניהל מו"מ מול ערפאת ב-1984, והלה דחה את הצעת ההסכם של הנשיא האמריקאי לחלוטין), והזדרזו להזיז את הכינוס המיוחד למטה האחר של האו”ם, בז’נבה שבשווייץ.

כידוע, ערפאת, יליד 1929 שייסד את אש"ף ב-1964, היה טרוריסט גאה למדי, וב-1988 כבר היה דמם של עשרות יהודים לפחות על ידיו. בין היתר הוא היה אחראי לטבח מעלות (1974, 25 הרוגים), טבח כביש החוף (“אוטובוס הדמים”, 1978, 38 הרוגים) והמארב בחברון (1980, 6 הרוגים).

בנאום הכריז ערפאת על הקמת מדינת פלסטין, תוך חזרה שוב ושוב על המנטרות הרצויות במערב, לפיהן היא תהיה מדינה מתוקנת ומוסרית. אחד הדגשים העיקריים בנאום היה דחיית הטרור (המילה מוזכרת בו 10 פעמים) – אך מבט מעמיק בטקסט מעלה כי בכל פעם שבה הזכיר כי הוא דוחה פעילות טרוריסטית הוא מייד רומז כי היא הכרחית במקרה של הפלסטינים, וכי אלה שבאותו זמן נחשבו לטרוריסטים על פעילותם נגד ישראל ייחשבו בעתיד גיבורים ומנהיגי עמם (מה שכמובן קרה לאחר מכן). הוא אף ספד לח’ליל אל-וזיר ("אבו גי’האד), מייסד פת"ח שתכנן פיגועי טרור רבים, בהם נרצחו מעל 70 ישראלים, והגדיר אותו "שאהיד שנפל בידי טרוריסטים". הוא אף הגדיל לעשות וטען כי ישראל היא הטרוריסטית בסכסוך.

למרות כל זאת, לא מפתיע שרוב נציגי המדינות באום העניקו לערפאת מחיאות כפיים סוערות, ורק נציגי ישראל וארה"ב יצאו בהפגנתיות מהאולם. כמו אז, גם היום, ישראל עומדת לבדה מול ארגון שעושה הכל כדי להצדיק אלימות נגדה ולגנות כל פעולת הגנה מצידה, כאשר אפילו הגיבוי האמריקאי לא מספיק כדי לאזן את התמונה המוטה להחריד שמצטיירת בגוף שקם בעקבות השואה כדי להבטיח שמוראותיה לא יחזרו.