X

כש-500 פילים שיכורים כמעט חוללו שואה: “נס חנוכה" שלא היכרתם

ספר שנכתב 100 שנה אחרי נס חג החנוכה מספר סיפור עוצר נשימה, שמשלב בתוכו אלמנטים מסיפורי פסח, פורים וחנוכה, עם כמה תוספות מדהימות למדי. למה סיפור הנסים המדהים הזה כמעט לא מוכר כיום?

נרות חנוכה. צילום: אייל מרגולין / ג'יני

הבוקר סיפרנו לכם את סיפור "קרב רפיח", שבו נלחמו צבאות מצרים והממלכה הסלאוקית כאשר כל אחד מהם מסתמך על זן שונה של פילים כדי לפרוץ את קווי ההגנה של האויב. כעת, רגע לפני שאתם מדליקים נר שני של חנוכה, נספר לכם על הקשר בין המלך שניצח באותו קרב – תלמי הרביעי – לסיפור נס חנוכה, עם קצת עזרה מ-ChatGPT.

"מקבים 3" הוא ספר שנכתב כמאה שנה אחרי ספרי המקבים שאנחנו מכירים מחנוכה – אבל לא על ידי אדם ממשפחת המכבים, אלא על ידי יהודי, ככל הנראה מתייוון, שהתגורר באלכסנדריה. שמו נובע מהקשר הסגנוני בינו לבין הספרים המספרים על החשמונאים, אך הוא לא התקבל בקאנון היהודי וכמעט נשכח.

לעומת ספרי מקבים א’ ו-ב’, המתמקדים במרד של יהודי ישראל נגד התרבות ההלניסטית, תוך התמקדות בגבורתם של הלוחמים ממשפחת חשמונאי, מקבים ג’ מתפתח על רקע מצרים ההלניסטית, ומתמקד בסכנה כבדה (מילולית) שריחפה מעל יהודי המדינה והנסים שמנעו את התגשמותה.

בספר, המלך תלמי, שחזר מנצח מקרב רפיח, יצא למעין ‘סיבוב הופעות’ כדי להקריב רבנות תודה על הניצחון הדרמטי במקדשים של כל האלים (כאשר הוא עצמו אחד מהם – אחרי הכל, הוא היה פרעון). כאשר הוא מגיע למקדש של אלוהי היהודים בירושלים, הוא מבקש להיכנס לקודש הקודשים, מסורב, וכאשר הוא מנסה להיכנס בכוח – הכהן הגדול מתפלל, והאל משתק את גופו של תלמי כדי למנוע ממנו להיכנס לחדר שרק אדם אחד מורשה להיכנס אליו פעם אחת בשנה (ביום הכיפורים).

תלמי המושפל חוזר למצרים ורוקם תוכנית זדונית להשמדת האוכלוסיה היהודית: תחילה הוא גוזר עליהם גזירות כדי לאלצם להתייוון – אך משזה לא עובד, הוא מצווה לאסוף את כולם, לקשור אותם בהיפודרום, ואז לשחרר גדוד של 500 פילים שיכורים שירמסו אותם למוות.

כשהאיום הופך מוחשי, פונים היהודים בתפילה להתערבות אלוהית. אז מתחילים לקרות הנסים: תחילה נרדם המלך ביום בו תכנן את רמיסת היהודים, לאחר מכן הוא שוכח את התוכנית וגוער בשומר הפילים על ההכנות לפעולה, ולבסוף שני מלאכים מופיעים בפני הפילים רגע לפני הכניסה להיפודרום וגורמים להם לשעוט לאחור ולרמוס דווקא את אדוניהם. הזעזוע מהמוות המיותר גורם לתלמי לחזור בו מתוכניתו והוא משחרר את היהודים ואף עורך עבורם מעין חג שמזכיר במתכונתו את פורים (המקורי, לא זה שלנו).

כאמור, “מקבים ג’” לא נכלל בתנ”ך – ככל הנראה בשל שילוב גורמים (היותו כתוב ביוונית, באלכסנדריה שזמן קצר אחר כך הקהילה בה כמעט נכחדה כליל, ולאחר שחז”ל כבר סיימו להרכיב את התנ”ך המוכר לנו). גם הנצרות, שקידשה את ספרי מקבים א’ ו-ב’, ברובה התעלמה ממנו, ורק מספר כתות נוצריות הכניסו אותו לכתבי הקודש שלהן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר