לא מרימים ידיים: איך מזהים מערכות יחסים אלימות כלפי נשים, ומה עושים?

אלימות נגד נשים יכולה להתרחש בצורות שונות - פיזית, רגשית, מילולית, מינית וכלכלית. נשים, ללא קשר לגיל, מעמד סוציו-אקונומי, השכלה או רקע תרבותי, עלולות למצוא עצמן קורבנות של מערכת יחסים אלימה. אם אתם חושדים שמישהי בסביבתכם נמצאת במערכת יחסים כזאת, אמפתיה ותמיכה ללא שיפוטיות מצידכם הן קריטיות. עידוד תקשורת פתוחה וחיבור לשירותי תמיכה, כגון קווים חמים לאלימות במשפחה או מקלטים, יכולים לסייע לקורבן במעבר אל ביטחון וריפוי. עם זאת, יש לזכור שנשים נשארות לא פעם במערכות יחסים אלימות מסיבות שונות שחשוב להבין. לרגל חודש המאבק באלימות נגד נשים, הסתייענו ב-ChatGPT כדי למנות סימנים למערכת יחסים אלימה, אשר זיהויים יכול להיות חיוני לרווחתן של המעורבות, וסיבות להישארותן של נשים במערכות יחסים מתעללות:

א. סימנים פיזיים:

· פציעות בלתי מוסברות או פציעות תכופות המיוחסות לתאונות.

· לבישת בגדים להסתרת חבורות או פציעות, גם במזג אוויר לא מתאים.

· ביקורים בבית החולים או בחדר מיון ללא הסבר מתקבל על הדעת.

ב. סימנים רגשיים והתנהגותיים:

· חרדה מתמשכת, דיכאון או שינויים במצב הרוח.

· התרחקות מחברים, משפחה ופעילויות חברתיות.

· הבעת פחד או חרדה מחוסר שביעות רצון של בן הזוג.

· הערכה עצמית נמוכה ואמונה שהאישה ראויה ליחס רע.

ג. שליטה ובידוד:

· קנאה מוגזמת או רכושנות מצד בן הזוג.

· בידוד מחברים ובני משפחה, המקשה על האישה לשמור על מערכות יחסים אחרות.

· התנהגות שתלטנית כלפיה, כגון הכתבה מה ללבוש, עם מי לדבר ולאן ללכת.

ד. התעללות מילולית ורגשית:

· ביקורת בלתי פוסקת, עלבונות או השפלות.

· התנהגות מניפולטיבית, כגון גזלייטינג (שיטה שגורמת לאדם לפקפק בתפיסה או בזיכרון של עצמו).

· איומים, הפחדה או כפייה.

ה. פגיעה מינית:

· פעילות מינית שלא בהסכמה או התנהגות מינית כפויה.

· לחץ או מניפולציה בלתי מוצדקים בענייני מין.

· שימוש במין כאמצעי שליטה או ענישה.

ו. בקרה פיננסית:

· שליטה בגישה למשאבים פיננסיים, כגון חשבונות בנק או כרטיסי אשראי.

· חבלה באפשרויות תעסוקה או השכלה של האישה.

ז. מעגל האלימות:

· מערכת היחסים עוברת מעגל של בניית מתחים, פיצוץ (התעללות) ופיוס (התנצלויות והבטחות לשינוי), רק כדי לחזור על עצמן.

ח. פחד וכניעה:

· האישה מביעה פחד מבן זוגה, או נעשית כנועה מדי כדי להימנע מעימות.

· חוסר רצון או חוסר יכולת לקבל החלטות באופן עצמאי.

מדוע כל כך הרבה נשים נשארות במערכות יחסים אלימות?

התשובה לשאלה מדוע אנשים, ובמיוחד נשים, נשארים במערכות יחסים אלימות, היא מורכבת ורבת פנים, וכוללת מספר גורמים רגשיים, פסיכולוגיים וחברתיים. למרות האופי המזיק, ולעתים אף מסכן חיים, של מערכות יחסים אלימות, הבנת הסיבות מאחורי בחירתן של נשים רבות להישאר היא חיונית לגיבוש דרכים יעילות לתמוך בהן. כמה מהסיבות:

1. חשש לביטחון אישי: אחת הסיבות הבולטות לכך שנשים נשארות במערכות יחסים מתעללות היא החשש האמיתי לביטחונן האישי. המתעללים משתמשים לעתים קרובות באיומים ואלימות פיזית כדי להישאר בשליטה, ומעוררים פחד עמוק מפני עזיבה שעלולה להסלים את האלימות או לסכן את חייהן.

2. תלות פיננסית: שליטה פיננסית היא כלי רב עוצמה המופעל על ידי מתעללים רבים. נשים עלולות להיות תלויות כלכלית בבני זוגן, חסרות משאבים כלכליים או ביטחון תעסוקתי כדי לפרנס את עצמן ואת ילדיהן באופן עצמאי. מלכוד כלכלי יוצר מחסום עזיבה משמעותי.

3. בידוד ממערכות תמיכה: המתעללים מבודדים לעתים קרובות את קורבנותיהן מחברים ובני משפחה, מה שמקשה על נשים לבקש סיוע או לשתף אחרים במצוקתן. היעדר מערכת תמיכה חזקה עלול לתרום לתחושת בדידות וחוסר תקווה, ולהקשות על נשים לדמיין מוצא ממערכת היחסים המתעללת.

4. מניפולציה רגשית: מניפולציה רגשית היא טקטיקה רבת עוצמה המשמשת את המתעללים כדי לעוות את תפיסת המציאות של האישה. עם הזמן, הקורבנות עשויות להתחיל לפקפק באינסטינקטים שלהן ולהאמין שההתנהגות המתעללת היא אשמתן.

5. גורמים תרבותיים וחברתיים: אלו יכולים לשחק תפקיד משמעותי בהשפעה על החלטתה של אישה להישאר במערכת יחסים אלימה. סטיגמה, בושה וציפיות חברתיות לגבי נישואים ומשפחה יוצרים לפעמים מכשולים נוספים לעזיבה, מכיוון שנשים עשויות לחשוש משיפוט או נידוי מקהילתן.

6. תקווה לשינוי: מתעללים לעתים קרובות מתנצלים, מבטיחים להשתנות, ומביעים חרטה לאחר אירועי אלימות. מעגל זה של התעללות ופיוס יוצר תחושה כוזבת של תקווה לשינוי חיובי, ומוביל נשים להאמין כי בני זוגן יכולים להפוך לאנשים נורמטיביים.

7. חוסר מודעות למשאבים זמינים: חלק מהנשים אינן מודעות למשאבים ולשירותי התמיכה העומדים לרשותן. חוסר ידע על מקלטים, קווים חמים, שירותי ייעוץ והגנות משפטיות עלול לפגוע ביכולתן להימלט ממערכת היחסים האלימה.

8. ילדים ודאגה לרווחתם: נשים עם ילדים קטנים עלולות להישאר במערכות יחסים אלימות מתוך דאגה לרווחת ילדיהן. החשש לאבד את המשמורת, בשילוב עם האמונה כי משק בית דו-הורי חיוני לילדים, יכול להוות גורם מרתיע רב עוצמה מפני עזיבה.

ההחלטה להישאר במערכת יחסים אלימה מושרשת ביחסי גומלין מורכבים של גורמים פסיכולוגיים, רגשיים וחברתיים. הכרה במורכבויות אלה חיונית לפיתוח מערכות תמיכה ומשאבים יעילים, המעצימים נשים להשתחרר ממעגל ההתעללות. על ידי טיפוח מודעות, חינוך וקידום תרבות של אמפתיה ותמיכה לא שיפוטית, החברה יכולה למלא תפקיד מרכזי בסיוע לנשים במסען לעבר ביטחון, ריפוי ועצמאות.