לקרוא ולהתעצבן: כך "חוגג" האו"ם את כ"ט בנובמבר

היום, למקרה שלא שמתם לב, ה-29 בנובמבר – או כ"ט בנובמבר, כפי שהוא מכונה במקומותינו. ביום הזה, בשנת 1947, אישר האו"ם את החלטה 181 – חלוקת מה שהיה המנדט הבריטי בפלסטין לשתי מדינות: אחת לערבים ואחת ליהודים. מאז ועד היום נוהגים יהודים ציונים ברחבי העולם לחגוג את היום הזה. גם באו"ם חוגגים אותו – אבל בדרך שונה לחלוטין, שלא לומר מעוררת זעם. נעזרנו ב-ChatGPT כדי לשתף אתכם במידע המכעיס הזה.

החלטה 181, הידועה גם כתוכנית החלוקה של האו"ם לפלסטין, הציעה את חלוקת המנדט הבריטי למדינות יהודיות וערביות נפרדות, כאשר ירושלים מוגדרת כעיר בינלאומית – הצעה נלעגת כשלצעמה, שכן רק שנתיים קודם כבר חולק המנדט לשתי מדינות – זו שממזרח לירדן וזו שממערב לו, מה גם שמפת החלוקה השאירה את רוב האוכלוסייה היהודית ברצועת חוף דקיקה ללא כל אפשרות להגן על עצמה. למרות זאת, ההנהגה היהודית קיבלה את התוכנית, שהובילה להקמת מדינת ישראל ב-14 במאי 1948, בעוד שדווקא ההנהגה הערבית, שלמעשה קיבלה בכך את רובו המוחלט של שטח המנדט (ירדן מהווה 77% מ-120,000 הקמ”ר שעליהם שלטה בריטניה והוגדרו כפלסטין, והחלק הערבי בהצעת החלוקה 43% מהשטח הנותר – סה”כ 88% מהשטח המקורי), התנגדה לה ופתחה במלחמה נגד יישומה.

בסופו של דבר, כידוע, הצליחה ישראל לקום חצי שנה לאחר מכן על שטח מעט גדול יותר מ-14,400 הקמ"ר שהוקצו לה בתוכנית, ואחרי 19 שנים נוספות הרחיבה את גבולה לכ-27,000 קמ"ר, שהם כמעט כל השטח. למרות שכל זה קרה בגלל דחיית הערבים את ההצעה, האו"ם מציין מאז את 29 בנובמבר כ”יום הבינלאומי לסולידריות עם העם הפלסטיני”. במטות הארגון ברחבי העולם נערכים אירועים שקוראים ל’שחרור השטחים הכבושים’, וחתירה לפתרון של שתי מדינות – אחת ערבית שכל היהודים (“מתנחלים”) יפונו ממנה, ואחת מדינת כל-אזרחיה שבה יגורו ערבים לצד יהודים – תוך התעלמות מכך שהדבר יביא לקיצה של המדינה שאת הקמתה אישר הארגון לפני 76 שנה.

במהלך השנים עוררה ההתנהלות הזו של האו"ם ביקורת רבה – פחות בשל עצם התמיכה של האו"ם בחזון שתי המדינות, ויותר בשל חוסר האיזון הנובע מהשפה בה הוא משתמש, שלא מסתפקת בקריאות לפתרון הסכסוך אלא מערערת על עצם הלגיטימיות של המדינה. עם זאת, לא בטוח שיש סיכוי שהרטוריקה החד-צדדית של הארגון שאישר את הקמת המדינה תחזור אי פעם לעידן ההוא.