בשנים האחרונות ראינו לא מעט סדרות טלוויזיה הופכות ללהיטים ענקיים, עד כדי כך שהקהל פשוט מסרב להיפרד מהן והן זוכות לעוד ועוד עונות, ספין-אופים וכדומה. אך מעטות הסדרות שהאריכו ימים כמו "דוקטור הו" – סדרת המדע הבידיוני של BBC שחוגגת היום 60 שנה לשידור הפרק הראשון. נעזרנו ב-ChatGPT כדי לספר – בקיצור נמרץ – את סיפורה של הסדרה שמשתרעת על פני עשרות שנים, מאות פרקים ועלילה שכבר הספיקה להגיע מהמפץ הגדול ועד לסוף העולם – אך טרם הספיקה ליידע את הצופים בשמה של הדמות הראשית.
הסדרה "דוקטור הו" נוצרה על ידי סידני ניומן, סי.אי. וובר ודונלד ווילסון, וערכה את הופעת הבכורה שלה ב-23 בנובמבר 1963, ב-BBC. במרכזה עומד החייזר האקסצנטרי ומסתורי, המשתייך לגזע בשם ‘אדוני זמן’ המסוגל להגיע לכל מקום בכל זמן באמצעות מכונת זמן בשם TARDIS, שהדרך הכי ממצה לתאר אותה היא תא טלפון ציבורי כחול, שכל אדם שפותח לראשונה את דלתו מתפעל מכך ש"הוא גדול יותר מבפנים".
כאמור, אחד המרכיבים המרתקים ביותר הוא המסתורין סביב שמו האמיתי של הדוקטור. לאורך ההיסטוריה הארוכה של התוכנית, שם הדמות נשאר סוד שמור היטב, והוסיף אווירה של סקרנות וספקולציות בקרב המעריצים, שקוראים לעצמם Whovians. הוא תמיד מציג את עצמו כ"אני הדוקטור", ונענה בשאלה "דוקטור הו?" (כלומר: "דוקטור מי?" באנגלית) – והשאלה הזו מהווה את שם הסדרה.
שמו של הדוקטור אינו הדבר היחיד אודותיו שלא ידוע – גם המראה ה"אמתי" שלו אינו ידוע. זאת מפני שאדוני זמן לובשים כביכול צורות שייראו הגיוניות ליצורים שסביבם – ואם זה לא מספיק, הם גם מסוגלים להתחדש (regenerate) – כלומר, בכל פעם שהורגים את הדוקטור, הוא פשוט לובש גוף חדש. הפרט הזה איפשר ליוצרים להכין מראש את הקהל לכך שאחת לכמה שנים יתחלף השחקן שבתפקיד הראשי – ואכן, עד כה גילמו אותו לא פחות מ-17 שחקנים: וויליאם הארטנל, פטריק טרוטון, ג’ון פרטווי, טום בייקר, פיטר דייויסון, קולין בייקר, מייקל ג’ייסטון, סילבסטר מקוי, פול מקגאן, כריסטופר אקלסטון, דייויד טנט (פעמיים), מאט סמית’, ג’ון הארט, פיטר קפאלדי, ג’ודי וויטאקר, ג’ו מארטין ונקוטי גאטווה.
הדוקטור נוסע כמעט תמיד עם "בן לוויה", ובדרך כלל "בת לוויה", שלרוב הם בני אנוש, אם כי לעתים היו חייזרים ממינים שונים. גם בתפקיד הזה עברו עשרות שחקניות ושחקנים במהלך השנים. אפילו אויביו של הדוקטור הפכו לאגדה: דאלקים, סייברמן ויצורים רבים נוספים משמשים רפרנסים תרבותיים שרבים ברחבי העולם מתחפשים אליהם במסיבות ואירועים חברתיים של אוהדי סדרות מדע בידיוני ופנטזיה.
העלילות המוצגות בסדרה, למרות שבדרך כלל הן מתמקדות לכאורה בעולמות שעומדים להיחרב בשל פלישות חייזרים, מהוות לא פעם פרשנות חברתית על נושאים כמו גזענות, איכות הסביבה, ההשלכות של כוח בלתי מפוקח ועוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו