למה ארה"ב נכנעה למדינה בגודל של ראש העין?

"ספינת הקרב" Western Union יצאה למתקפה הנועזת בתולדותיה בדיוק לפני 28 שנים, ב-20 בספטמבר 1995. המפרשית שנבנתה ב-1939 היתה בודדה בקרב, וכלי הנשק שהיו בידי ה’חיילים’ שעליה לא היו מפחידים אפילו פציפיסטים מושבעים. אז איך היא הצליחה להכניע את הצבא האמריקאי האדיר? הצטרפו אלינו לסיפור על ה"מלחמה" ההזויה ביותר בהיסטוריה, שנכתב בסיוע ChatGPT ו-Forefront.

הסיפור מתחיל בקי ווסט, עיירה שקטה וספוגת שמש על מעין אי בחוף פלורידה, הידועה במי האוקיינוס הצלולים, באווירה הנינוחה ובנטייה לאקסצנטריות. במשך שנים היא היתה סתם יעד תיירותי אטרקטיבי – עד שבשנת 1982, משמר הגבול האמריקני הקים מחסום בכביש היחיד המחבר בין קי ווסט ליבשת, כדי להילחם בתופעה של נופשים שחזרו ממנה עם סמים למכירה בתוך ארה”ב, ופליטים קובנים שהסתננו דרכה למדינה. המקומיים, שחששו להשלכות האכיפה המחמירה על האטרקטיביות של האי לתיירים, החליטו לא לשתוק, והכריזו על התנתקות מארה”ב ועל “מלחמה”, שהיתה סמלית בלבד וה”תקיפה” היחידה בה היתה סמלית – זריקה של כיכר לחם עבשה על אדם שהתחפש לאיש חוק אמריקאי. העיר הכריזה על עצמה כ”רפובליקת הקונכייה”, רק כדי "להיכנע” לאחר דקה ולבקש סיוע (כלומר, המשך ריבונות בפועל) מארה”ב.

כל זה קרה, כאמור, בתחילת שנות ה-80 – אך ב-20 בספטמבר 1995 נתקף ראש העיר (וה"ממשלה"), דניס וורדלו, בזעם לאחר שתחנת רדיו מקומית חשפה שצבא ארה"ב מתכנן להשתמש באי כזירה לתרגול צבאי של הדיפת פלישה. התרגיל לא תואם עם הרשויות המקומיות – ולכן החליט וורדלו ליזום "מלחמה" נוספת נגד ארה"ב. הפעם הוא הלך רחוק יותר, וכאמור שלח ספינת מפרש – האחרונה מסוגה בעולם – “לתקוף" סיור של משמר החופים האמריקאי בעזרת רובי מים, בלוני מים, ומיני מאפים קונים יבשים שאותם השליכו על הסירות הצבאיות, שהדפו אותם בעזרת זרנוקי המים שלהן.

למרות שהמתקפה היתה לא יותר מהצגה נחמדה, הצבא האמריקאי הבין ש’מלחמה’ נגד אזרחים אמריקאים אינה עומדת על הפרק. לכן, למחרת פרסמה יחידת המילואים שהיתה אחראית לתכנון התרגיל התנצלות, ואף הודתה למעשה בריבונותה של הרפובליקה (למרות שארה"ב עצמה, ואף מדינה אחרת, מעולם לא הכירה בה) באומרה כי "לא היתה לנו כל כוונה לאתגר או לערער על ריבונותה של רפובליקת הקונכייה". יום נוסף לאחר מכן נערך "טקס כניעה" של הצבא האדיר בפני מנהיגי ה"רפובליקה", שלפי הערכות כוללת כ-68,000 תושבים – סדר גודל שבין ראש העין להוד השרון, במעמקי העשירייה השלישית של הערים המאוכלסות בישראל.