רוקדים עד הקבר: סיפורה של המגיפה המוזרה בהיסטוריה

הזן החדש של נגיף הקורונה שהתגלה לאחרונה גורם לדאגה מהתפרצות מחודשת ברחבי העולם. בינתיים, נעזרנו ב-ChatGPT כדי להיזכר באחת המגיפות הקצרות אך המוזרות בהיסטוריה – מגיפת הריקודים של 1518, שלקחה את הביטוי "לרקוד עד שנופלים מהרגליים" באופן הכי מילולי שיש.

דמיינו את התרחיש הבא: שטרסבורג, עיירה קטנה באלזס (כיום צרפת), ביום קיץ לוהט של 1518. לפתע, אישה בודדה מתחילה לרקוד ברחוב. אבל זה לא ריקוד רגיל – זה ריקוד בלתי נשלט - באופן מילולי. המחזה מושך את תשומת לבם של העוברים והשבים, שלא יכולים שלא להצטרף. לפני שהם מודעים לכך, מסיבת ריקודים כפויה השתלטה על כיכר העיר.

ימים הופכים לשבועות, וקדחת הריקודים לא מראה סימני דעיכה. יותר ויותר אנשים מצטרפים למרתון הריקודים הבלתי נגמר. בשיא, מוערך כי בין 50 ל-400 איש רקדו ברחובות העיר. זה כמו גרסה עתיקה של "רוקדים עם כוכבים", אבל עם פחות נצנצים ויותר תשישות. אנשים רוקדים בגמישות שמעולם לא ידעו שיש להם, בלי מקצב או סיבה. אבל מה שהכי מוזר, ומפחיד, בטירוף הריקוד הזה הוא שאין למשתתפים בו גם יכולת להפסיק. הרקדנים שבויים בריקוד סוער, ללא יכולת לעצור, אפילו אם הם רוצים בכך.

בהיותם עדים למחזה הסוריאליסטי הזה, תושבי העיר מודאגים. הם מביאים אנשי רפואה, שמגרדים בראשם בבלבול. רופאים מנסים תרופות שונות, החל מהקזת דם ועד לגירוש שדים, בניסיון נואש לשכך את שיגעון הריקוד. אבל אבוי, נראה ששום תרופה לא עובדת.

לאחר מספר שבועות של ריקודים בלתי פוסקים, המגיפה סוף סוף מתחילה לדעוך. רקדנים קורסים מרוב עייפות, אחרים פשוט עוצרים באמצע התנועה. הרחובות העמוסים מתרוקנים לאיטם, ומשאירים מאחוריהם קהילה של רקדנים-לשעבר מבולבלים ומותשים. במקורות ההיסטוריים קיימות סתירות בשאלה האם המגיפה הסתיימה במותם של כל הרקדנים או בחזרתם לחיים רגילים.

מאז ועד היום, מגיפת הריקודים של 1518 נותרה אירוע חידתי ללא הסבר, שמזכיר לנו שבפעם הבאה שאנחנו על רחבת הריקודים, כדאי שנזכור לעצור בזמן.