"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ידעתם שאת סיירת שקד בצה"ל הקים פלשתיני?

הוא השתתף בפעולת טרור, הסתכסך עם חבריו, התגייס לצה"ל והפך לאחד ממייסדיה של הסיירת הנחשבת. סיפורו המופלא של הנער הערבי שחבר כנסת ישראלי ביקש להיקבר לצידו

,עודכן
0השמעה
חיילי צה"ל במלחמת לבנון השנייה. צילום: רויטרס

קיומה של מדינת ישראל רצוף סיפורים מדהימים, אבל הסיפור הבא באמת יוצא דופן. בעזרת הבינה המלאכותית Forefront, מוצג בפניכם המקרה של הנער הערבי שהצטרף לצה"ל ופיקד על אחת היחידות האגדיות ביותר בתולדותיו.

עבד אל-מג'ד ח’דר נולד ב-1 ביוני 1920 בכפר הבדואי נאעורה שבגליל. הוא גדל במשפחה בדואית-מוסלמית משבט אל-מזאריב. בגיל 16 הצטרף לקבוצה שחיבלה בצינור הטרנס-ערבי, צינור נפט העובר משדות הנפט העיראקים לחיפה. עם זאת, בגלל חילוקי דעות פנימיים בקבוצה, ח’דר נמלט ליישוב היהודי שמרון, שם מצא מקלט ויצר קשרים עם ארגון ההגנה דרך משה דיין.

עם תחילת מלחמת העצמאות, בדצמבר 1947, החליט ח’דר להצטרף לצה"ל המתהווה, ושינה את שמו לעמוס ירקוני. הוא שירת ביחידות שונות במהלך המלחמה, ולבסוף השתקע ב"חיל המיעוטים". כישורי המעקב והסיור יוצאי הדופן של ירקוני הדהימו ללא הרף את חבריו לנשק.

רוצים לדעת עוד?

יש לנו עוד כל כך הרבה מידע מעניין לשתף איתכם! תנו לנו את המייל שלכם, וניתן לכם את הכתבות הכי מעניינות בעולם.

ב-1955 חיפש צה"ל דרכים חדשות להתמודד עם התקפות הפדאיון המתגברות, שנפתחו מרצועת עזה שהיתה בשליטה מצרית ומאזור הר חברון שהיה בשליטה ירדנית. רחבעם זאבי (גנדי), קצין בכיר בפיקוד דרום, המליץ על ירקוני למשימה. ירקוני קיבל את ההמלצה והקים את גדוד הסיור שקד בהדרכתו ובפיקודו של ירקוני.

ירקוני בחר בקפידה בדואים מצפון ישראל לשרת ביחידה, כדי למנוע סכסוכים אפשריים עם אחיהם השבטים הדרומיים. במהלך שירותו היה ירקוני מעורב במספר רב של פעולות, נפצע פעמים רבות, ואף איבד את יד שמאל בקרב ירי מטווח קצר מול חוליית מסתננים בנובמבר 1959.

ב-1961, לאחר שהחלים מפציעותיו, מונה ירקוני מחדש למפקד גדוד שקד. הוא המשיך לשרת בהצטיינות, וישראלים רבים לא היו מודעים כלל לכך שלא היה יהודי. ב-1969 פרש ירקוני מצה"ל בדרגת סגן-אלוף. במהלך שירותו קיבל את עיטור המופת – אחד משישה ערבים-ישראלים בהיסטוריה שקיבלו את האות הזה – ושלושה צל"שים.

הוא נפטר ב-7 בפברואר 1991, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. לאות כבוד, ארונו של ירקוני נישא במסע הלוויה על ידי שישה תתי-אלופים - מפקדיו לשעבר. הוא נקבר בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, בחלקה שיועדה לחיילים שאינם יהודים. מאוחר יותר התעוררה מחלוקת סביב כוונה לקבור לידו חייל יהודי שהתאבד, וזאבי ביקש לרכוש בעצמו את הקבר הסמוך. עם זאת, לאחר ההתנקשות בו ב-2001, נקבר זאבי בהר הרצל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר