"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מים מתחת למים? התגלית המדהימה שתפתור את הבעיה החמורה בעולם

המחסור במים הוא אחת הבעיות האקוטיות בעולם כולו, אך בשנים האחרונות החלו ניסיונות לפתור אותה תוך ניצול של תגלית מקרית מלפני 50 שנה

,עודכן
0השמעה
טיפת מים נופלת לתוך בריכה. צילום: Pixabay

עד השנים האחרונות, תושבי ישראל עקבו בכל חורף אחרי כמות הגשמים בכינרת ובכל קיץ אחרי הקו האדום (והשחור) שאחריהם פשוט אין יותר מים בברזים (ואפילו לא מקבלים קולה במקום). ההשקעה בהתפלת מים אמנם חילצה אותנו ממצוקת המים הקשה הזו, אך עדיין, המצב לא מזהיר, וגם בעולם כולו קיימת בעיה חמורה של מחסור במים מתוקים. כעת, נראה שנמצא פיתרון אפשרי לבעיה, כפי שמספר לנו ChatGPT:

בשנות ה-60 של המאה ה-20 נתקלו חוקרים של המכון הגיאולוגי האמריקאי במאגר מים מתוקים תת-ימי, כאשר ניסו לחפש חול ומשאבים אחרים מתחת לקרקעית האוקיינוס, מול חופי ניו-ג’רזי. בשנת 2015, יצאו חוקרים למסע של 10 ימים על סיפון ה-R/V Langseth, במטרה למפות את המאגר הנחבא 100 מטר מתחת לקרקעית הים הסלעית.

החוקרים השתמשו בטכנולוגיות מתקדמות, כגון חישה אלקטרומגנטית במקור מבוקר (CSEM), כדי לחקור ולהבין את מקור המים המתוקים הזה מתחת למי המלח של האוקיינוס. חישת CSEM מתבססת על שליחת שדות אלקטרומגנטיים אל קרקעית הים, וקליטה של האותות החוזרים, המאפשרים לחוקרים ליצור הדמיות של מה שנמצא מתחת לקרקעית הים. התוצאה היתה גילוי מאגרי ענק של מים מתוקים מתחת לקו החוף של ניו ג'רזי וגם של מרתה'ס ויניארד.

רוצים לדעת עוד?

יש לנו עוד כל כך הרבה מידע מעניין לשתף איתכם! תנו לנו את המייל שלכם, וניתן לכם את הכתבות הכי מעניינות בעולם.

אחת השאלות העיקריות הנובעות מהגילוי היא היקף ונפח המאגרים הנסתרים הללו. בעוד שמדענים מעריכים שיכולים להיות כמיליון קילומטרים מעוקבים של מים מתוקים המאוחסנים בטווח של 150 ק"מ מחופי הים ברחבי העולם, עדיין לא ידוע מספיק על הגודל והקיבולת המדויקת של האקוויפרים הללו.

ככל שבעיית המחסור במים מחמירה, אפשרות הניצול של מרבצי המים המתוקים בים הופכת דחופה יותר. עם זאת, הדבר דורש הבנה מקיפה של האופן שבו מי תהום זורמים לתוך מרבצים אלה ואת ההשלכות הסביבתיות הפוטנציאליות של שאיבת המים הללו. הצעה אחת לכללים לניצול האקוויפר התת-ימי כוללת קידוח לתוך המאגר והעברת המים למפעל עיבוד יבשתי לצורך התפלה. עם זאת, ניצול שמורות אלו עלול לגרור סיכונים, כגון חדירת מי ים ושקיעה יבשתית.

כדי להבטיח שימוש אחראי ובר קיימא במים המתוקים מקרקעית הים, יש צורך במחקר וסקרים נוספים. מאמצי המיפוי, כמו זה שנערך בים התיכון סביב מלטה, כבר הראו תוצאות מבטיחות, וחשפו מאגר ימי המוזן ממי תהום יבשתיים ויכול לספק את האיים המלטזיים למשך 75 שנים. כעת, מתחילים לחשוב גם במדינות אחרות על חיפוש מאגרים כאלה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר