ישראלי שנפטר בנמיביה יובא לקבורה בשלמות - בזכות היכרות בת 19 שנה
ישראלי שיצא עם רעייתו לטיול בנמיביה נפטר מדום לב, והרשויות המקומיות התכוונו לבצע נתיחה בגופתו • שיחת וידאו קצרה אחת עם מתנדב זק"א שינתה הכל • והאסון הכואב והישן שחיבר בין השניים, כמעט שני עשורים קודם לכן

ישראלי שיצא עם רעייתו לטיול בנמיביה נפטר בשבוע שעבר אחרי שלקה בדום לב, ועכשיו מתברר איך מפגש מקרי מלפני 19 שנה מנע את נתיחת גופתו.
הפתולוג המקומי זיהה בשיחת וידאו את מתנדב זק"א שטיפל במקרה, נזכר שהם הכירו באסון קשה שבו נהרגו חמישה ישראלים, והחליט לוותר על הנתיחה.
הדיווח על מותו של המנוח התקבל ביום רביעי שעבר, בעיצומו של חג הסוכות, במוקד היחידה הבינלאומית של זק"א. מתנדבי היחידה החלו לפעול מול הרשויות המקומיות, יחד עם צוותי משרד החוץ והרב יוסף רחימי, שליח חב"ד בנמיביה, כדי לשחרר את הגופה ולהטיס אותה לקבורה בישראל. אבל אז הודיעו הרשויות בנמיביה שהן מתכוונות לבצע נתיחה.
"אתה מוכר לי"
הרב רחימי, שפעל מול הגורמים המקומיים, צירף לשיחת וידאו את יוסי לנדאו, קמב"ץ זק"א מרחב לכיש, כדי שיסביר לפתולוג עד כמה הנתיחה רגישה ויבקש לצמצם אותה ככל האפשר. אלא שאז השיחה קיבלה תפנית בלתי צפויה. הפתולוג הביט בלנדאו דרך המסך ואמר: "אתה מוכר לי. אני מכיר אותך מאיפשהו".
במהלך השיחה התברר שהשניים נפגשו לפני כ-19 שנה, באסון התרסקות המטוס בנמיביה שבו נהרגו חמישה ישראלים. האסון אירע בינואר 2008 בבירה וינדהוק, ובין ההרוגים היו יהלומנים ישראלים. מתנדבי זק"א יצאו אז לנמיביה, פעלו בזירה ועסקו בזיהוי ההרוגים ובמאמץ להביא אותם לקבורה בישראל. הרופא זכר את לנדאו ואת פעילות המתנדבים באותו אירוע, ובעיקר את החשיבות הרבה שהם ייחסו לשמירה על כבוד המת.
לנדאו הסביר לו את המשמעות ההלכתית של הנתיחה וביקש לצמצם אותה למינימום. הרופא, שהתרגש מהמפגש המחודש, החליט ללכת רחוק יותר: לכבד את בקשת המשפחה ולוותר על הנתיחה לגמרי, בהתאם להלכה היהודית.
"סגירת מעגל מרגשת"
"כשהרופא ראה אותי על המסך הוא מיד אמר לי: 'אתה מוכר לי'. ונזכרנו שנפגשנו לפני 19 שנה, בהתרסקות המטוס שבה נהרגו חמישה ישראלים", סיפר לנדאו. "הוא זכר את הפעילות שלנו ואת המאבק שלנו למען כבוד המת. הסברתי לו עד כמה חשוב לנו למנוע את הנתיחה ולהביא את המנוח לקבורה בשלמות".
לדבריו, "הוא התרגש מאוד מהמפגש המחודש, הבין את המשמעות ונענה לבקשתנו לשחרר את המנוח ללא נתיחה כלל. זו הייתה סגירת מעגל מרגשת, לראות איך פעילות של זק"א מלפני כמעט שני עשורים סייעה לנו גם היום לשמור על כבוד המת".
