טירות מהאגדות: ארבעה ארמונות באירופה הוכרזו כאתרי מורשת

אונסק"ו (ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם) הכיר רשמית בארבעה מארמונותיו של המלך לודוויג השני מבוואריה, כאתרי מורשת עולמית. ההכרזה על הארמונות - נוישוונשטיין, לינדרהוף, שאכן והרנכימזה - מדגישה את החשיבות האדריכלית והתרבותית של הטירות בעלות מראה מהאגדות. לאחר הוספת אתרים אלה, לגרמניה יש כעת סך הכל 55 אתרי מורשת עולמית, מה שממקם אותה במקום השלישי בעולם בתחום.

הטירות, שנבנו בין 1864 ל-1886 במהלך שלטונו של המלך לודוויג השני, תוכננו כדי לעורר חלומות ופנטזיות בימי הביניים. הן נחשבות לבנייה מודרנית לזמנן, שנועדה ליצור רושם של מבנים היסטוריים. ארמון הרנכימזה, לדוגמה, עוצב בהשראת ארמון ורסאי וממוקם על אי באגם כימזה, מוקף בנופים אלפיניים.

מגרמניה לעיצוב של דיסני בארה"ב

טירות אלו שבו את לב התיירים במשך כמעט 140 שנה, כאשר רבים מהמבקרים מגיעים מחו"ל. טירת נוישוונשטיין, בפרט, מושכת עד 1.7 מיליון מבקרים בשנה, מה שהופך אותה לאחד מיעדי התיירות המבוקרים ביותר בגרמניה, כפי שצוין ב-Bild. טירה זו תופסת מקום מיוחד בתרבות הפופולרית, לאחר שהשפיעה על עיצוב טירת סינדרלה של וולט דיסני בפארק השעשועים שלו בארה"ב. הקסם הרומנטי והאדריכלות האגדתית של הטירה הפכו אותה לסמל עולמי, מה שמחזק עוד יותר את מעמדה כאטרקציה תיירותית מובילה. על פי Tages-Anzeiger, הטירה הופיעה גם בסרטים כמו סרט הפנטזיה הבריטי "צ'יטי צ'יטי בנג בנג" משנת 1968.

הארמונות שנתפסו על ידי חלק מהציבור כראוותניים ופזרניים מבחינה כלכלית בתקופת בנייתם, הפכו בעידן המודרני לסמלים חשובים של האדריכלות במאה ה-19. המלך לודוויג השני, הידוע כ"מלך האגדות", מימן את בניית הטירות הללו בעיקר מכספיו הפרטיים, ובסופו של דבר צבר חוב של כ-14 מיליון מארק זהב - שווה ערך ל-120 עד 140 מיליון יורו כיום. בשנת 1886, הוא הוכרז כבלתי שפוי ובלתי כשיר, החלטה שהוצדקה בחלקה על ידי הוצאותיו המופרזות.

מדינת בוואריה פעלה להשגת הכרת אונסק"ו בטירותיה המלכותיות במשך יותר מרבע מאה. מבין 55 אתרי מורשת עולמית, למדינת בוואריה יש 11, יותר מכל מדינה פדרלית אחרת בגרמניה. ההכרה דורשת מחוייבות של גרמניה לשמר ולהגן על האתרים ולספק דוחות קבועים לאונסק"ו על שימורם והגנתם.

מספר המבקרים העולה בארמונות מהווה הזדמנות אולם גם מייצר אתגר עבור שימור אוצרות היסטוריים אלה. תופעת תיירות היתר, מוכרת גם בארמונות אלה, כשלאחרונה נעשים צעדים להכניס אמצעים לניהול וניטור היקף המבקרים באתרי אונסק"ו כדי למנוע תיירות יתר. לדוגמה, לאחר עבודות שיפוץ אחרונות, רק 45 מבקרים לקבוצה מורשים כעת להכנס בטירת נוישוונשטיין.