עד כמה עייפים הטייסים שמטיסים מדי יום מיליוני נוסעים ברחבי אירופה? מחקר חדש שמתפרסם היום (שני) חושף נתונים מדאיגים על מצבם של אנשי צוות האוויר: שלושה מכל ארבעה טייסים דיווחו כי חוו אירועים של הירדמות קצרצרה במהלך טיסה, וכמעט רבע מהם הודו שהם טסים באופן שגרתי גם כאשר רמת העייפות שלהם גבוהה עד כדי כך שאינם כשירים לעבודה.
הממצאים מבוססים על סקר רחב היקף שערך איגוד הטייסים האירופי (European Cockpit Association), בהשתתפות קרוב ל־7,200 קברניטים וקצינים ראשונים בחברות תעופה אירופיות.
אחד הנתונים הבולטים במחקר נוגע לתופעה המכונה Microsleep - פרקי הירדמות קצרים מאוד, שעשויים להימשך שניות בודדות. מדובר במצב שבו אדם מאבד לזמן קצר את ערנותו, לעיתים מבלי להיות מודע לכך. כאשר הדבר מתרחש בתא הטייס, הוא עלול לפגוע ביכולת לעקוב אחר מערכות המטוס ולהגיב במהירות לאירועים בלתי צפויים.
חוששים לדווח שהם עייפים
אולם המחקר אינו עוסק רק בעייפות עצמה, אלא גם בתרבות העבודה בחברות התעופה. לפי עדויות שנאספו בסקר, טייסים מתמודדים עם מחסור במנוחה מספקת ועם לחצים להאריך את שעות עבודתם, גם כאשר הם כבר חשים מותשים.
חלק מהמשיבים תיארו חשש מפני השלכות מקצועיות אם יודיעו שאינם כשירים לבצע טיסה בשל עייפות. המשמעות היא שטייסים עלולים להעדיף להתייצב לעבודה גם כאשר הם סבורים שמצבם אינו מאפשר להם לבצע אותה בבטחה.
הנתון שלפיו כמעט רבע מהטייסים טסים באופן שגרתי למרות עייפות הפוגעת בכשירותם מעלה שאלות בנוגע ליכולתן של חברות התעופה לזהות מצבי עייפות מסוכנים ולמנוע מהם להפוך לסיכון בטיחותי.
גם כשהמטוס באוויר, העייפות לא נעלמת
עייפות של צוותי אוויר נחשבת לאחד האתגרים המוכרים בענף התעופה. שעות עבודה לא שגרתיות, טיסות בשעות הלילה, השכמות מוקדמות ושינויים תכופים בלוחות הזמנים עלולים לפגוע באיכות השינה ובערנות של הטייסים.
חשוב להבחין בין מנוחה מתוכננת ומבוקרת בתא הטייס, המותרת בתנאים מסוימים ובכפוף לנהלים, לבין הירדמות בלתי מתוכננת כתוצאה מעייפות. הממצאים החדשים מעלים חשש בעיקר ביחס למצבים שבהם טייסים אינם מצליחים לשמור על ערנותם במהלך העבודה.
למרות שבאירופה קיימות מגבלות על שעות הטיסה והעבודה של צוותי אוויר, העדויות שנאספו מצביעות על פער אפשרי בין המסגרת שנועדה להבטיח מנוחה מספקת לבין המציאות שחווים הטייסים בפועל.
נורת אזהרה לענף התעופה
המחקר מבוסס על דיווחים עצמיים של טייסים, ולא על תיעוד ישיר של אירועי הירדמות או על נתוני תאונות. עם זאת, היקף המשתתפים והממצאים מציפים סוגיה הנוגעת לא רק לתנאי ההעסקה של אנשי צוות האוויר, אלא גם לבטיחות הנוסעים.
עבור הנוסעים, שאינם יודעים בדרך כלל כמה שעות ישן הטייס לפני שהתייצב לטיסה, מדובר בהצצה חריגה אל מאחורי דלת הקוקפיט. בעוד שחברות התעופה מתמקדות בדיוק בזמני ההמראה, ביעילות התפעולית ובניצול צי המטוסים, המחקר מזכיר כי גם למי שמופקדים על בטיחות הטיסה יש מגבלות אנושיות.
כבר בחודש יוני פתח איגוד הטייסים האירופי (ECA) בקמפיין מיוחד בנושא עייפות צוותי האוויר, והזהיר כי המצב עלול להחמיר. לטענת האיגוד, שנים של קיצוצים בעלויות, העסקה בתנאים לא יציבים והטלטלה שעבר ענף התעופה בעקבות מגפת הקורונה פגעו ביכולתן של חברות התעופה להתמודד עם שיבושים. התוצאה, לדבריו, היא מחסור כרוני בכוח אדם, לוחות זמנים לא מציאותיים ולחץ מסחרי להמשיך להפעיל טיסות כמעט בכל מחיר.
באיגוד מזהירים כי ככל שהעומסים בנמלי התעופה באירופה גוברים והמרחב האווירי נעשה צפוף יותר, הטייסים נדרשים להתאמץ מעבר לשעות ולתנאים הרגילים. "כאשר המאמץ הנוסף הזה בא על חשבון הערנות, קבלת ההחלטות והבטיחות, הוא הופך לסיכון ולא לפתרון", הזהיר האיגוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו